מהמקום שבו נפגשים שני אוקיינוסים אל המדבר הישראלי – NATIV Magazine

מהמקום שבו נפגשים שני אוקיינוסים אל המדבר הישראלי

(צילום: אדוארד קפרוב)

סבא של בועז דרייר ברח מגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון. הוא התגלגל עד דרום אפריקה, הקים שם משפחה וכל חייו ניסה לשכוח את הפחד והאימה שחווה באירופה. “סבא סיפר לאבא שלי שלא בטוח שכדאי להיות יהודי בעולם הזה”, אומר בועז, “לכן הבחירה אם להיות יהודי או לא היתה בידי בלבד. לדת לא היתה נוכחות בבית, ואמא שלי לא היתה יהודייה, אז כשהייתי צעיר נראה לי מוזר להתעסק בזה. העסיקו אותי אז עניינים אחרים לגמרי”.

מה העסיק אותך?

“גדלתי בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. זה היה מקומם. אמנם אצלנו בקייפטאון בשנות השבעים האפרטהייד לא התקיים בפועל – בניגוד ליוהנסבורג למשל – אבל עדיין הרגשתי מחויב למאבק נגדו. הייתי פעיל פוליטי. השתתפתי בהפגנות ובכל מיני פעולות של מרי אזרחי. למשל היינו הולכים ביחד – חברים לבנים, שחורים והודים – למסעדות ‘ללבנים בלבד’. חוץ מזה, שירתתי שנה בצבא, למדתי באוניברסיטה וניגנתי בלהקת רוק”.

מה למדת?

“כלכלה ומינהל עסקים, אבל רציתי להיות מוזיקאי. ניגנתי על גיטרה בס, ומאוד אהבתי את זה, אבל כשהייתי בן 21 פגשתי את רינה, וזה שינה את כל התוכניות שלי”.

רינה נולדה וגדלה ביוהנסבורג. “שם הנעורים שלי הוא ‘נאמן’ – אבא ממוצא אוסטרי-יהודי”, היא מספרת. “המשפחה שלו היגרה מאוסטריה לדרום אפריקה בתחילת המאה ה-19. מהצד השני, אמא שלי הייתה נוצרייה מאמינה. היא סיפרה לי על דוד המלך ועוד סיפורים מהתנ”ך, ובבית ספר הכי אהבתי את שיעור תנ”ך. לכן מאוד רציתי לראות את ארץ ישראל במו עיני. בגיל 20 החלטתי לנסוע להתנדב בקיבוץ, אבל אחי הגדול אמר לי שלפני שאני נוסעת לחו”ל כדאי שאכיר כמו שצריך את הארץ שלי, את דרום אפריקה, וזה מה שעשיתי. כשהגעתי בטיול שלי לקייפטאון, פגשתי את בועז, וכשהחלטנו להתחתן, זה שינה את התוכניות של שנינו”.

ויתרת על הנסיעה לארץ?
“כן. את בועז לא עניין אז לבקר בישראל”.

בועז: “ואחרי שהתחתנו, אני כבר לא יכולתי לחשוב על קריירה כמוזיקאי. נולדו לנו הילדים והיינו צריכים להתפרנס, אז קנינו עסק – מוסך אביזרי רכב”.

(צילומים אדוארד קפרוב)

מתי התחלתם להתקרב ליהדות?

רינה: “אחרי שנולדה הבת הראשונה שלנו. הייתי בדיכאון אחרי לידה, והלכתי לרופא שנתן לי מרשם לכל מיני תרופות נגד דיכאון. ידעתי שהרפואה שלי לא תבוא מתרופות והתחלתי להתפלל. הריפוי שלי היה מיידי, וכך התחזקה האמונה שלי באלוקים. הרגשתי את קיומו של כוח עליון, של בורא עולם.

בועז: “אחרי שהתחזקנו באמונה שלנו, הרגשנו מהר מאוד איפה הבית האמיתי שלנו. התחלנו ללכת לבית כנסת שהיה בשכונה שלנו, לחגוג חגים וגם לאט-אט לשמור כשרות. הפכנו לחלק מהקהילה היהודית במקום. אז עברנו גיור בפעם הראשונה. זה היה גיור קונסרבטיבי”.

מתי החלטתם לעלות?

“בפעם הראשונה הגענו לארץ ב-1991. עברנו פה בדרך לארצות הבריתל לצורכי עבודה. ביקרנו חברים שלנו בקיבוץ והחלטנו להישאר ולנסות את החיים בארץ. אחרי שנתיים חזרנו לדרום אפריקה בידיעה שבקרוב נעשה עלייה. שלוש שנים אחר כך באמת עשינו את זה”.

בועז ורינה עלו לארץ עם ארבעת ילדיהם והתיישבו בכרם שלום, קיבוץ שסמוך לגבול עם מצרים. לפני כשבע שנים, כשאחרון הילדים גמר תיכון, הם עברו למושב הקטן באר מילכה, שגם הוא נמצא על הגבול. “אנחנו מגדלים ענבים”, אומר בועז, “ולכל אחד מאיתנו יש גם עסק משלו. אני עושה עבודות חשמל בגבול, על גדר המערכת, ורינה עושה שמנים אתריים מצמחים שאנחנו מגדלים בעצמנו”.

רינה: “הסיפור עם השמנים התחיל ב-2006, כשהבן שלנו חזר ממלחמת לבנון השנייה. הוא נלחם בבינת ג’בייל ועבר חוויות קשות. כדי לעזור לו להירגע עשיתי לו אמבטיות רגליים עם שמנים, ולשמחתנו הרבה זה עזר לו להתאושש. ככה נולד העסק שלי”.

למה החלטתם להתיישב דווקא בדרום הארץ?

בועז: “אני מאוד אוהב את המדבר. כשחושבים לעומק, למילה הזאת יש הרבה פירושים. גיליתי גם שמדבר דומה לאוקיינוס. גדלתי בקייפטאון, שהיא נקודת מפגש בין שני אוקיינוסים – האטלנטי וההודי – אז אני רגיל לנוף פתוח ואינסופי. לאוקיינוס ולמדבר יש אותה עוצמה, אותו כוח משיכה, אותו יופי מדהים”.

רינה: “לי היה קשה עם המדבר בהתחלה, אבל התרגלתי ואני אוהבת אותו מאוד ולא הייתי רוצה לעבור מפה. אני מרגישה שאנחנו מגשימים את הנבואה של ישעיהו ‘ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת'”.

אנחנו מגשימים את הנבואה של ישעיהו “ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת” (צילום: אדוארד קפרוב)

איך הגעתם לכיתת הכנה לגיור של נתיב?

בועז: “הרגשנו שהגיור הקונסרבטיבי שעברנו בדרום אפריקה כבר לא מספיק לנו. רצינו לעשות את זה ממש על פי כל החוקים. ככה הגענו לכיתה של נתיב בבאר שבע”.

די רחוק מהמושב שלכם.

“כן, זה לפחות שעה נסיעה לכל כיוון, ועשינו את הדרך הזאת פעמיים בשבוע, אבל לא הצטערנו ולו לרגע על הזמן שהשקענו. זה היה מעניין, מרגש, מרתק, והמורים פשוט יוצאים מן הכלל”.

רינה: “זה היה פשוט מדהים. הצטערתי רק שלא עשינו את זה קודם”.

בועז: “ואחרי שהשלמנו את תהליך הגיור גם התחתנו כדת משה וישראל, ארבעים שנים אחרי שנפגשנו”.

רינה: “זה היה מאוד מרגש. באו הילדים והחברים שלנו. ממש חתונה. הרבה זמן חלמנו על חופה אמיתית”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine