אלדד זמיר: שליחות שמשנה מציאות

תמצית הדברים, על פי אלדד זמיר, יכולה להסתכם במילים ספורות: “אני יודע שהמשפט הבא יישמע כמו קלישאה, אבל הוא האמת לאמיתה מבחינתי: אני חלק מכתיבת הפרק הבא בהיסטוריה היהודית. הדרך שאני עושה ב-12 השנים האחרונות עם החיילים-תלמידים שמגיעים אליי במסגרת קורס הגיור בנתיב משפיעה על החיים שלנו כאן ועל העתיד במדינה. זו מבחינתי מהות השליחות שאני מרגיש וזה מה שמלבה את תחושת העצמאות שאני מרגיש יום אחרי יום”.
למתגיירים יש לו הגדרה מיוחדת: “היהודים מחוברים לה’ בחבל הטבור. אצל מי שאינם יהודים על פי ההלכה אותו חבל טבור נקרע ובמהלך הגיור הם קושרים אותו בחזרה. מטבע הדברים, כאשר קושרים בין שני קצותיו של החבל הוא מתקצר. המשמעות היא שהחבל של אותם מתגיירים הוא קצר יותר, או במילים אחרות, הם קרובים יותר לבורא מאחרים. התפיסה הזו מעודדת מאוד וממלאת את המתגיירים במעין גאוות יחידה. אחרי הכול, אני פוגש אותם כשהם בגיל שמצד אחד עדיין ניתן לעצב את האישיות שלהם, אולם מצד שני מושגים כמו ‘זהות לאומית’ ו’שייכות’ נשמעים להם גדולים ומנוכרים. החוכמה היא לגרום להם להבין את הזיקה שיש להם לעבר ואת התפקיד שיש להם בעתיד כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי”.
במרוצת השנים בנתיב לימד זמיר כ-12 אלף תלמידים, ועם חלק גדול מהם הוא בקשר עד היום. “אני רואה את עצמי כמעין רב קהילה וירטואלי. אנחנו חברים בפייסבוק, התלמידים שואלים אותי שאלות בווטסאפ, אני עורך עבורם את טקס החתונה. נוצר קשר מאוד פורה ובריא לשני הכיוונים. מבחינתי אין דבר מרגש יותר מלראות את התלמידים שהגיעו אליי עם המון סימני שאלה עומדים מתחת לחופה ורואים את עצמם חלק בלתי נפרד מהעם היהודי.
“יש תפיסה שלפיה במעמד החתונה בני הדורות הקודמים נוכחים ברוחם בטקס הקדוש. בשיאו של הטקס אני אומר לבני הזוג שהסבים שלהם נמצאים כאן איתנו בטקס, מחייכים לעצמם ומסופקים מהעובדה שכל הצוררים שניסו לגדוע את שורשיו של העם היהודי לא הצליחו במשימה. זה בעצם הניצחון שלהם בתהליך והניצחון שלנו כעם. זו עצמאות של ממש”.