פיו ולבו שווים

אפרים אורן (44) מהיישוב שעלבים היה בעבר מורה במערכת החינוך. כמו מורים אחרים, גם הוא חש שחייו מתנהלים בתוך מאבק יום יומי. “אתה מגיע לכיתה אל תלמידים שמרגישים שאתה כופה עליהם את חומר הלימודים, ולכן כל הזמן מנסים להתחמק ולברוח. הם לא רוצים ללמוד את מה שאתה רוצה ללמד ולכן שני הצדדים יוצאים נפסדים מהעניין”, הוא אומר.
הכול השתנה לפני כעשור, כאשר הגיע לנתיב. “במסלול האזרחי הרגשתי שיש משהו אחר לגמרי ממה שהכרתי. פגשתי בתלמידים שיש להם מוטיבציה מטורפת לדעת ולהעמיק וששותים בצמא את החומר שאני כל כך אוהב ללמד. כך יוצא שכל שיעור הוא חגיגה אחת גדולה של למידה משמעותית ומהנה עבור שני הצדדים. אני מרגיש שאני נותן מעצמי ידע שאני מכיר לאנשים שרוצים מאוד לקבל אותו. הניסיון הרב שלי בתחום מאפשר לי תחושה אדירה של עצמאות במסגרת היום יום. אני יודע איזה חומר התלמידים צריכים לדעת ומכיר את הנהלים של בית הדין ושל הרבנות. כתוצאה מכך יש לי חופש בניהול לוחות הזמנים של הלימוד.
“אני מלמד את התלמידים את כל מה שהם אמורים ללמוד, אבל באופן הרבה יותר אינטואיטיבי וזורם, פחות צמוד לסילבוס הנוקשה. אני מחבר את החומר הלימודי לאירועים העכשוויים, מתאים אותו לאופייה של הכיתה ועובר בין הנושאים לאו דווקא לפי הסדר הרגיל, אלא יותר בהתאם למה שמתרחש בשטח. בעיניי זו דרך נפלאה ללמד גם עבור המורה וגם עבור התלמידים. בדרך הזו אני גם מרגיש בנוח להביע את עצמי ביותר ממובן אחד. כך למשל אני מאוד אוהב לנגן בגיטרה. המוזיקה בכלל היא חלק מהמהות שלי. מדי שיעור אני שר לתלמידים שירים הקשורים בדרך זו או אחרת לנושא שעל הפרק. בעיניי זה מוסיף ממד שונה ויוצא דופן לשיעור ומאפשר לי עצמאות וחופש להביע את עצמי לא רק במובן האינטלקטואלי ולהעשיר גם את החוויה שלי כמורה”.

הודות ללימוד המשמעותי גם האמונה קיבלה רובד נוסף. “אני מרגיש שאני מעביר לתלמידים את הידע עם המון תשוקה, מכאן שלא יכול להיות שאני בעצמי לא אפעל בדיוק בהתאם למה שאני מעביר. כך יצא שמתוך העובדה שאני מלמד גיור, תפילות, הלכות וכולי, גם בתוך ביתי חל שינוי והאמונה קיבלה עושר ועומק מחודשים. אני מרגיש שאני לא עונה לתלמידים תשובות מדוקלמות, אלא עובר גם דרך עם עצמי פנימה ומאמין בלב שלם באותן תשובות. זו הסיבה שהתלמידים מוצאים בהן היגיון ומצליחים להתחבר אליהן בקלות. זו תחושה אדירה שלי כמורה ואני מוקיר את הזכות שניתנה לי להיות במקום הזה. זוהי עצמאות”.