אנו מכריזים בזאת

הכרזת המדינה

בה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948, התכנסה מועצת העם (הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל) במוזיאון תל אביב הישן כדי להכריז על הקמתה של מדינה ישראל. כמה שעות אחר כך הסתיים השלטון הבריטי בארץ ישראל.

ההכרזה נעשתה מפי דוד בן גוריון, ראש המועצה, על פי נוסח שאושר לפני כן על ידי כלל חבריה. הדברים הועלו על הכתב תחת השם “מגילת העצמאות”, שעליה חתמו בתום ההכרזה חברי המועצה. במגילת העצמאות מופיעה סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה, לצד פרישת הבסיס המוסרי והמשפטי להקמת המדינה, העקרונות שינחו אותה והצהרת כוונות לגביה.

הכרזת המדינה ביטאה את שיא ההגשמה של החלום הציוני והתקווה של העם היהודי. היא התקיימה בעקבות ההצבעה שהתקיימה באו”ם ב-29 בנובמבר 1947. 33 מדינות הצביעו בעד הקמת מדינה יהודית, 10 הצביעו נגד ו-10 נמנעו. באותה עת המתינו באירופה מאות אלפי פליטים יהודים שחיכו שתיפתח בפניהם הדרך לארץ ישראל – וזאת לאחר ששישה מיליון יהודים נספו בשואה.

יום העצמאות של מדינת ישראל נחגג מדי שנה בתאריך שבו התקיימה הכרזת המדינה. אף שזה חג אזרחי, דתיים רבים אומרים ביום העצמאות תפילת הלל. אשר טרגין, שמלמד בנתיב, מסביר שהמנהג הזה נובע מכך שהרב קוק, מאבות הציונות הדתית והרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, ייחס להקמת המדינה משמעות דתית: חזרה מהגלות והתחלת ימי הגאולה.