"אחרי התאונה התחלתי לעצב את הזהות שלי מחדש"

(צילום: אדוארד קפרוב)

ג'ייסון סילברמן, בן 25, עובד בחברת סטארט אפ. נולד בארצות הברית. עלה לארץ ב-2014. בוגר המסלול הצבאי של נתיב

זה קרה לפני שש שנים באוהיו, ארצות הברית. "יצאתי ממסיבה", משחזר ג'ייסון סילברמן, "ובדרך הביתה, על הכביש המהיר, התנגשתי בגדר הפרדה. האוטו התהפך כמה פעמים. איבדתי הכרה. כשהתעוררתי הייתי לכוד בתוך הרכב, מכוסה בדם. חשבתי שאני הולך למות. לא יודע כמה זמן עבר עד שהגיעו לחלץ אותי ופינו אותי לבית החולים".

חייו של ג'ייסון ניצלו, אבל הוא ריסק את אחת החוליות שמחברת בין הצוואר לגב, והיה חשש שיישאר משותק. למרבה המזל, הניתוח הצליח, ואחרי תהליך שיקום ארוך חזר ג'ייסון לחיים הרגילים, או יותר נכון, התחיל את חייו מחדש. לפני התאונה הוא חי ממסיבה למסיבה. לקח סמים באופן קבוע וגם קצת סחר בהם. "אחרי מה שקרה לי", הוא אומר, "התחלתי לעצב את הזהות שלי מחדש".

וזה חיבר אותך ליהדות?

"לא. אבא שלי יהודי, אז זה תמיד היה חלק מהזהות שלי. אמנם לא היינו פעילים בקהילה המקומית, אבל חגגנו חגים בדרך שלנו ושמרנו על קשר עם קרובי המשפחה בארץ. היו בבית ספרים על ציונות והשתתפנו בכל מיני אירועים למען ישראל. הבית של סבא וסבתא שלי היה בית יהודי אמיתי. הם הלכו לבית כנסת, שמרו על המסורת. ההורים שלהם הגיעו לארצות הברית ממזרח אירופה בתחילת המאה העשרים. מאוד אהבתי את סבא וסבתא. הייתי קרוב אליהם".

לאחר שהחלים, ג'ייסון התחיל ללמוד באוניברסיטה בעיר מגוריו קולומבוס, "ולפני שלוש וחצי שנים, במסגרת חילופי סטודנטים, הגעתי לישראל בפעם הראשונה. למדתי, גרתי במעונות של אוניברסיטת חיפה, ומאוד אהבתי את האנשים סביבי. הם היו חמים, תמיד מוכנים להושיט עזרה. די מהר הרגשתי כמו בבית. גם התקדמתי מהר בלימודי עברית".

ואז החלטת לעשות עלייה?

"כן. נסעתי לארצות הברית כדי להשלים את כל העניינים של קבלת התואר הראשון, ובקיץ 2014 חזרתי לארץ כעולה חדש. נסעתי לבאר טוביה, לקרובי משפחה שלנו. זה היה בדיוק בזמן 'צוק איתן'. היינו שומעים צפירות וקולות נפץ".

זה לא הרתיע אותך?

"לגמרי לא. כבר אז רציתי לשרת ביחידה קרבית. בתחילת 2015 התגייסתי לשריון. סיימתי טירונות, עברתי מסלול ואחר כך קורס פיקודי, והגעתי לתפקיד מפקד טנק".

השקיעו בנו המון. ג'ייסון סילברמן בזמן הסמינרים של נתיב (צילום: אדוארד קפרוב)

לא היה לך קשה לקבל את המשמעת הצבאית? מה עוד שהיית מבוגר מרוב החיילים מסביבך.

"כן, כשהתגייסתי הייתי כבר בן 23. מצד אחד זה הקשה עלי - לא קל לקבל פקודות ממישהו שצעיר ממך בכמה שנים. מצד שני, הגיל עזר לי. הייתי יותר בוגר, הבנתי שככה זה בצבא, אלה כללי המשחק. והמשמעת בצבא באמת מאוד חשובה, במיוחד בשריון. הרי כל תנועה לא נכונה בטנק יכולה לעלות לך ולחברים שלך ביוקר".

למה החלטת להתגייר?

"זו החלטה שהתבשלה אצלי תוך כדי השירות. לפני כן לא חשבתי על זה ברצינות, ובצבא הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. הבנתי שזה המקום שלי, פה אני רוצה להיות. לכן יצאתי לקורס נתיב".

מה הכי אהבת בקורס?

"את העומק. בצבא לרוב מדברים על הדברים החיצוניים, ובקורס זה היה אחרת. דיברנו הרבה על דברים באמת חשובים, על העולם הפנימי שלנו. ניסינו להבין את עצמנו. המורים והמפקדים היו מצוינים, הם מאוד עזרו לנו. וגם התחברתי להרבה אנשים".

ואיך עברו עליך הסמינרים?

"הרגשתי טוב, בנוח, במיוחד בשבתות. זאת תחושה נפלאה של ביחד, של שייכות, ומאוד התחברתי לזה. גם שם למורים ולמפקדים היה אכפת שנצליח. הם השקיעו בנו המון. לפני בית הדין קצת התרגשתי. חשבתי שממש יחקרו אותי, אבל זה היה ממש אחרת".

לא ייאמן איזו דרך עשיתי. ג'ייסון סילברמן היום (צילום: אדוארד קפרוב)

איך זה היה?

"מאוד מרגש. גם המשפחה המלווה שלי הגיעה. הדיינים ביקשו ממני להסביר איך אני מברך, איך אני מתפלל. הכל עבר ברוח טובה. כשאמרתי 'שמע ישראל', כאלו הבטתי לאחור וראיתי את החיים שלי מהרגע ההוא על הכביש, באוטו המעוך, ועד אותו יום בבית הדין. זה פשוט לא ייאמן איזו דרך עשיתי".

איך ההורים שלך קיבלו את זה?

"בצורה חיובית מאוד. בשביל אבא שלי זו סגירת מעגל חשובה. הוא בן יחיד, ועכשיו אני ממשיך את הדרך של ההורים שלו, של סבא וסבתא שלי, שכבר נפטרו. בפעם הבאה שאבקר בארצות הברית, אעלה לקבר שלהם. זה חשוב לי מאוד".

 

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine