"בביקור הראשון באוקראינה שנה אחרי שעלינו, כולם צחקו שיש לי מבטא ברוסית"

(צילום: אדוארד קפרוב)

לריסה ליושין, בת 29, מנהלת מכירות בחברת פרטנר. נולדה בחרקוב, אוקראינה. עלתה לארץ ב-1994. גרה בנהריה. בוגרת כיתת הכנה לגיור של נתיב

לפני כמה שנים, כשלריסה ליושין למדה באוניברסיטת בר אילן, היא התבקשה למלא משוב כלשהו. "כשהגעתי לסעיף ששואל אם אני יהודייה/נוצרייה/מוסלמית/אחר, לא ידעתי מה להקיף", היא מספרת. "הרגשתי חסרת זהות. זו הייתה תחושה לא נעימה".

לריסה נולדה בחרקוב, אוקראינה, והגיעה לישראל כשהיתה בת שש. חברים של ההורים המליצו לשלוח אותה לבית ספר הדתי שבו למד הבן שלהם, מכיוון שהמקום היה ערוך לקליטת עולים. מורה דוברת רוסית ליוותה שם את לריסה בלימודי העברית, וכעבור שנה הילדה כבר שלטה בשפה החדשה. "כשנסענו לבקר את המשפחה בחרקוב בחופש הגדול הראשון, כולם צחקו שיש לי מבטא ברוסית. לא שכחתי את שפת האם שלי, אבל כבר היה לי יותר קל לדבר עברית. אחרי החופש חזרתי לארץ כמו הביתה".

כמה שנים למדת בבית ספר דתי?

"שנתיים. התפללנו שם כל בוקר וצהריים, למדנו מסורת. גם בבית תמיד שמרנו על המסורת, חגגנו חגים. אמא סיפרה שבברית המועצות הם היו קונים בסתר מצות לפסח, כדי שאנשים לא יראו. היא חששה מאנטישמיות ואפילו נפגעה ממנה. כשהיתה נערה, היא רצתה ללמוד בבית ספר למוזיקה בחרקוב, אבל הבהירו לה שאם היא לא תחליף את שם המשפחה היהודי שלה, אין סיכוי שתתקבל. ובאמת, רק אחרי שהחליפה אותו בשם המשפחה האוקראיני של אמא שלה, היא התקבלה".

אז הזיקה היהודית היא מצד אבא של אמא?

"כן. הוא היהודי היחיד במשפחה. הוא עלה שנתיים אחרינו ונפטר בשנה שעברה. הייתי מאוד קשורה אליו. הוא התעוור כשהייתי תינוקת, ומאז רוב הזמן גר איתנו. כשהייתי ילדה הוא טיפל בי, וכשגדלתי אני טיפלתי בו. למרות העיוורון, סבא היה מאוד פעיל. טיילנו הרבה ביחד, דיברנו. הוא סיפר שאבא שלו נהרג במלחמת העולם השנייה, ואמא שלו ברחה איתו ועם אחיו הקטן מהנאצים. בכלל לא ידעתי שאני לא יהודייה. הבנתי את זה רק אחרי הגיוס, כשקיבלתי זימון לקורס נתיב".

לא ידעתי שאני לא יהודייה עד שקיבלתי זימון לקורס נתיב בצבא (צילום: אדוארד קפרוב)

איך היה הקורס?

"מאוד מעניין. הוא הציע הסתכלות על הדת באופן שאנשים חילונים לא מצפים לו. קליטה של חומר תלויה באיך שמגישים לך אותו, והמורים בקורס היו מדהימים. אחר כך המשכתי לסמינרים והרגשתי מוכנה להתגייר, אבל לא עברתי את בית הדין ולא הבנתי בדיוק למה. זה בא ממש בהפתעה. המפגש היה קצר מאוד, ואמרו לי להגיע שוב עוד שבוע, אבל לא היו לי כוחות. בדיעבד, יכול להיות שעוד לא הייתי בשלה. חזרתי ליחידה שלי בחיל החינוך, חתמתי קבע, ואחרי השחרור נסעתי לטיול של שנה. הייתי באוסטרליה, בניו זילנד, בסינגפור ובשבדיה. אגב, באוסטרליה פגשתי חבר'ה מקורס נתיב".

בחזרה בארץ, לריסה השלימה תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש. "עם הזמן השתניתי, התבגרתי. שוב ושוב חשבתי על גיור. איזו פעם דיברתי על זה עם חברה, והיא נתנה לי טלפון לקבלת מידע על הקורס האזרחי של נתיב. התקשרתי והתחלתי ללמוד".

איך היו הלימודים?

"נהניתי מהם. הרבה דברים זכרתי גם מבית ספר, גם מהקורס הצבאי, אבל היה עוד הרבה ללמוד כמובן. והמורה שלי, אביהו, היה מצוין."

איך מקבלים בבית את ההחלטה שלך להתגייר?

"בהבנה מלאה. ההורים תומכים בי לחלוטין, ואמא מאוד שמחה. אני חושבת שלו סבא היה בחיים, גם הוא היה מאוד מרוצה מזה".

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine