"בתהליך הגיור הבנתי שאני נצר לשושלת יהודית ענפה"

(צילום: אדוארד קפרוב)

לפני כ-20 שנה עלתה מרינה קוניצקי לישראל מאוקראינה. היא הגיעה בגפה, בלי המשפחה, פשוט כי הרגישה שבישראל נכון יותר עבורה לגור. התחנה הראשונה הייתה קיבוץ עין חרוד מאוחד, שם למדה את השפה העברית, התקבלה לאוניברסיטת חיפה והתחילה לבנות את חייה בישראל. התחנה הבאה, שם השתקעה עם ילדיה, הייתה חיפה.
"במקום שאני באה ממנו לא היו בתי כנסת, לא היה לנו שום קשר ליהדות, אבל ידעתי שאני יהודייה", מספרת קוניצקי, שבינתיים עברתה את שמה להדס קורן. "אני זוכרת שבתור ילדה כאשר ביקשו ממני למלא טפסים בקשר למשפחה שלי, אמא שלי תמיד המליצה לא לכתוב ששם סבי היה משה, אלא לכתוב במקום זה מיכאל, שזה שם רוסי מקובל. בימים ההם לא ייחסתי לזה חשיבות ולא שאלתי שאלות. הייתי ילדה מאוד ממושמעת, אבל עם הזמן השאלות התחילו לצוץ. בהתחלה המשפחה הרימה גבה, אבל בהמשך ההורים שלי הגיעו גם כן לישראל. אבא שלי אפילו הצליח לגרום לאחים שלו לעלות לארץ. הוא היה החלוץ מבין האחים וכולם באו אחריו".

מה כל כך סִקרן אותך ביהדות?
"בתור ילדה לא סקרן אותי, אבל כשהתבגרתי ונולדו לי ילדים הבנתי שאני רוצה לתת להם קצת מעבר. הבנתי שאני רוצה להכיר להם את השורשים שלהם, את המשפחה המורחבת, ועל זה לא היה לי מידע בכלל. לאורך תהליך הגיור כל אחד במשפחה נבר בתמונות ובקורות החיים של הדורות הקודמים, וככה הגענו למסקנה שאנחנו נצר לשושלת ענפה של יהודים. זה היה מאוד מרגש לדעת ולהפנים את זה ואני שמחה שאני יכולה להעביר את הידע הזה גם לילדים שלי.
"האמת היא שמזמן רציתי לעבור את התהליך, אבל נסיבות החיים הובילו אותי למקומות אחרים. אני מטפלת באבא שלי, שהוא בעל 100 אחוזי נכות בעקבות תאונת דרכים קטלנית שעבר. בנוסף, יש לי שלושה ילדים ואני אם חד הורית. כשהגעתי לגיל 38 והרגשתי שגיל 40 כבר נמצא ממש מעבר לפינה, התחלתי לשאול את עצמי כל מיני שאלות: מי אני באמת? איפה אני בחיים? מה השגתי? מה עוד אני רוצה? כל מיני שאלות שעד אותה תקופה הצלחתי להדחיק ולא לחשוב עליהן. כשהשאלות התחילו לעלות, הרגשתי שהגיע הזמן להתמודד איתן או במילים אחרות – הגיע הזמן לעבור את תהליך הגיור שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן".

איך את מסכמת את הקורס בנתיב?
"נתיב עשו דבר אדיר בכך שפתחו קורס גיור שמועבר אונליין, אחרת עד היום לא הייתי יכולה להשלים את תהליך הגיור. השילוב בין הטיפול באבא והילדים שלי לא אִפשר לי להגיע פיזית ללמוד בכיתה. לשמחתי, נתיב פתחו את האפשרות ללמידה מרחוק. כששמעתי על הקורס הזה, מיד נרשמתי ונהניתי מכל רגע. הכרתי אנשים חדשים מכל הארץ, כאלו שנסיבות החיים הביאו אותם לכך שהם לא יכולים ללמוד בכיתה.
"בנוסף, צוות המדריכים היה מאוד פתוח ומכיל וזה הפך את התהליך למהנה ופורה. יש אצל המדריכים הבנה שכל אחד נמצא בדרגה רוחנית אחרת וברמת ידע אחרת, והם מתאימים את התוכן לכולם. אני, למשל, הגעתי עם אפס ידע ביהדות ולאט לאט החלתי להבין את הדברים. גם מבחינת המצוות, הכול נעשה בהדרגה, בלי סטופר, כל אחד בקצב שלו, לפי היכולת הרגשית והנפשית שלו. בסופו של דבר כולם עושים את הדרך, אבל לכל אחד יש דגשים שהוא צריך כדי להתקדם".

(צילום: אדוארד קפרוב)

איך הילדים שלך מקבלים את השינוי?
"עבור שני הבנים הגדולים המציאות הזו היא די מורכבת. אחרי הכול, באנו מסביבה לא יהודית ותוך שנה ושלושה חודשים פתאום כל המציאות שלהם השתנתה. לשמחתי, הבן הגדול עלה לא מזמן לתורה ובשנה הבאה גם הבן השני יעבור את הטקס. לאט לאט הם מורידים את החומות ומתקרבים יותר לאורח החיים היהודי. לי חשוב מאוד לא ללחוץ עליהם ולקבל את זה שמדובר בעניין לא פשוט מבחינתם. אני כן מרגישה שהם עושים מאמץ וזה מחמם לי את הלב.
"עם הבת הקטנה העניינים זורמים יותר. המוטו שלי לאורך כל הדרך היה פשוט לתת להם דוגמה אישית ולקוות שהם יבחרו בדרך שנראית לי הנכונה ביותר. כיום אנחנו שומרים שבת, מציינים את כל החגים כהלכתם, מתפללים בבית הכנסת ועוד".

מה המסר שלך למי ששוקל לעבור תהליך גיור?
"המסר שלי הוא שהכול נמצא בידיים שלנו ושאף פעם לא מאוחר. מי שחושב שהתהליך הוא נכון, שלא יפחד ויעשה את הצעד. אדם חייב לדעת מה השורשים שלו ומאין הוא בא, כדי לדעת מה נכון עבורו. אני נתקלת לא פעם באנשים מבוגרים שחוששים מאוד מהתהליך, מהשפה החדשה, ואני יכולה להבין אותם. כשהם רואים את בני הדור הצעירים יותר עוברים את זה ומתמלאים ברוח ובנשמה, אצל הרבה מהם נשבר המחסום והם מוכנים לנסות גם כן לעבור את תהליך הגיור ולשמור על אורח חיים יהודי".

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine