“מורה אמיתי הוא קודם כל אישיות בולטת. הוא חייב להרגיש כל אחד מהתלמידים שלו”

מיכאל שקולניק, בן 49. נולד באוקראינה. עלה לארץ ב-1989. גר בירושלים. מורה בכיתות ההכנה לגיור של נתיב

למיכאל שקולניק יש שני תחומי הוראה: יהדות ופיזיקה. יהדות הוא מלמד בקורס ההכנה לגיור של נתיב. פיזיקה – בבית ספר רגיל. המקצועות שונים, גם התלמידים, אבל לשקולניק אין בעיה לשלב בין העולמות.

“זה לא קשה”, הוא אומר, “כי מורה אמיתי הוא קודם כל אישיות בולטת. הוא חייב להיתפס כבר סמכא, כמומחה, על ידי האנשים בכיתה – לא משנה אם הם תיכוניסטים, סטודנטים או תלמידים בקורס הכנה לגיור. המורה חייב להרגיש כל אחד מהתלמידים שלו. כל שיעור הוא זה שיח בו מתרחשת חלופת אנרגיות. לכן כשאני עובר מכיתת בית ספר לכיתה של תלמידי נתיב אני לא מרגיש שום קושי”.

מסלול הלימודים שעובר מורה לפיזיקה די ברור. מה המסלול של מורה בקורס להכנה לגיור?

“לכל אחד סיפור משלו, אני יכול לספר את שלי. עם פיזיקה הכל היה באמת פשוט יחסית. אהבתי את התחום עוד מימי בית הספר. גדלתי בצ’רניגוב, באוקראינה, אז לכאורה הכי הגיוני היה לנסוע ללמוד פיזיקה באוניברסיטת קייב. אבל בתחילת שנות השמונים בברית המועצות כולם ידעו: לא יקבלו יהודי לפקולטה לפיזיקה באוניברסיטת קייב”.

וגם לא לאוניברסיטת מוסקבה.

“כן. לכן החלטתי לנסוע ללמוד בריגה, בירת לטביה. אמנם גם היא הייתה חלק מברית המועצות, ובכל זאת ליהודי היה סיכוי שם. עברתי את כל הבחינות בהצלחה והתקבלתי לאוניברסיטת ריגה, אבל אחרי שנה גייסו אותי לצבא. בשנים האלה בברית המועצות גייסו את כולם, גם סטודנטים. רק מעטים קיבלו דחייה עד סוף הלימודים”.

והיית שנתיים בצבא הסובייטי?

“כן, בחיל הרגלים, במחוז קלינינגרד. חזרתי לריגה ב-1987 והמשכתי ללמוד באוניברסיטה, אבל אז פיזיקה כבר לא עמדה בראש מעייני. הכרתי את האקטיביסטים היהודים, שפעלו אז בתנאי מחתרת. התחלתי ללמוד עברית, לשמור מסורת. אז גם הכרתי את אשתי לעתיד. עשו לנו חופה בבית הכנסת בריגה. מהר מאוד כמובן אנשי ק.ג.ב שמו עלינו עין, אבל המשכנו בפעילות שלנו. נפגשנו עם אנשים שהביאו מחו”ל ספרים ללימוד עברית וספרים על ישראל, וגם לימדנו עברית בעצמנו”.

אבל רק התחלת ללמוד בעברית בעצמך.

“באותה תקופה היה מחסור חריף במורים לעברית. כל אחד שכבר למד את האל”ף-בי”ת התחיל ללמד אחרים שלא ידעו אפילו את זה. אחרי שנתיים עלינו לישראל”.

ידעת משהו על המסורת היהודית קודם? היה לה נוכחות בבית הוריך?

“בבית שלנו רק סבתא שמרה על המסורת. היא חגגה את החגים היהודיים. צמה ביום כיפור. כשהייתי ילד, זה לא משך אותי במיוחד”

ובסופו של דבר כמבוגר העדפת תורה ויהדות על פני פיזיקה?

“בשלב מסוים – בהחלט. למדתי בכולל וקיבלתי הסמכה לרבנות. אבל אני באמת אוהב פיזיקה ומעולם לא נטשתי אותה”.

אתה עובד בהכנה לגיור כבר 15 שנים. מה מושך אותך בעבודה הזאת?

“אני מרגיש שהעבודה בנתיב היא חלק מהייעוד שלי בעולם הזה. אני מנסה לקרב את האדם לקשר עם הקב”ה. אני פוגש תלמידים לשעבר שלא חובשים כיפה, אבל אני לא מתייאש. אני יודע שהזרע שזרעתי ינבוט במוקדם או במאוחר. אני רק לא יודע להגיד בדיוק מתי זה יקרה”.

גם אשתך מלמדת בקורס הכנה לגיור.

“כן, אנחנו מלמדים באותה כיתה. בבית אנחנו מדברים על הלימודים, על התלמידים שלנו. זה מאוד עוזר שאפשר לדבר על כל זה עם מישהו שאתה סומך עליו לגמרי”.