“כל החיים רציתי לשבת עם המשפחה סביב שולחן השבת”

מתתיהו נריה (33) עלה לישראל מסיביר בשנת 2010. את משפחתו הוא הותיר מאחור והגיע לבדו למרכז קליטה ברעננה. “המשפחה שלי הייתה בטוחה שהשתגעתי. גדלתי עם השם מתוויי, בבית שאין בו שום קשר לדת. מדובר בהתבוללות מוחלטת שהגיעה בעקבות חשש מאנטישמיות באזור, שהתחילה כבר לפני שני דורות. המשפחה שלי רואה בהשתייכות לדת משהו פרימיטיבי. הם האשימו את הדת בכך שהפכה לי את תפיסת העולם, ביקשו שאקצר את הזקן שלי ועוד כל מיני התבטאויות שלא התאימו לי”, הוא משתף.

ההבנה שמפעמת בו זיקה לעם היהודי ניטעה באופן מפתיע: “האמת היא שזה היה ממש במקרה. דוד שלי החליט לעלות לישראל יחד עם המשפחה שלו. לא הבנתי בכלל מה הקשר ביניהם לישראל והתחלתי לשאול שאלות. בדרך הזו התברר לי שסבא רבא וסבתא רבתא שלי שמרו כשרות והקפידו על שמירת השבת. פתאום הבנתי שאני קשור לעם היהודי ובעקבות זה התחלתי ללמוד, לחקור ולהכיר יותר לעומק את היהדות ואת ישראל”.

ביקרת בישראל לפני שעשית עלייה?
“בוודאי. הייתי כאן מספר פעמים, במסגרת ‘תגלית’ ופרויקט ‘מסע’ מטעם הסוכנות, ובנוסף למדתי במשך חצי שנה באוניברסיטה קורס ייעודי ליהודים ממדינות ברית המועצות לשעבר. במהלך כל הביקורים והלמידה שאלתי את עצמי אם זה המקום עבורי, האם אני רוצה לעבור את תהליך הגיור ולעלות לישראל. בשלב הזה הבנתי שברוסיה אני לא מוצא את עצמי ושהדברים שאני מחפש נמצאים ביהדות ובישראל. אחרי שעליתי הגעתי למרכז קליטה ברעננה ובסופו של דבר עברתי ליישוב כפר אלדד הנמצא בגוש עציון, סמוך לתקוע”.

אילו דברים למשל מצאת בישראל וביהדות שהיו חסרים לך ברוסיה?
“כשראיתי בישראל איך חוגגים את השבת, איך כל המשפחה יושבת סביב השולחן, איך אוכלים יחד, מדברים ומספרים חוויות, רציתי את זה גם בחיים שלי. גם יתר המנהגים היהודיים, התפילות וההלכות משכו אותי מאוד. לא הרגשתי שום אנטי, הכול דיבר אליי ממש מהשלב הראשון. בנוסף, מגיל צעיר האמנתי שיש אלוקים, כך שגם העניין הזה של אמונה באל אחד לא היווה מבחינתי אתגר”.

עכשיו, כשאתה מרגיש בבית, מה החלומות שלך?
“אני מאוד מתחבר למה שאמרו הנביאים: יין ישראלי הוא מסימניה הראשונים של הגאולה. אני מתעניין ביין ובהכנתו והחלום שלי הוא שיהיה לי יקב ביתי, איכותי. זה בעיניי חיבור אדיר בין האהבה שלי ליין לבין הרצון לקדם ולו במשהו את הגאולה. מובן שאני חולם גם להקים כאן משפחה ולהיות אב לילדים ואני מאמין שזה עוד יגיע”.

מה יש לך להגיד למי ששוקלים לעבור תהליך גיור?
“אני מציע להם ולכל אחד להיות אמיתי עם עצמו. כאשר עוברים תהליך גיור נחתם מעין חוזה בין אותו אדם לבין הקב”ה. שניהם אמורים להיות שלמים עם החתימה הזו. יחד עם זה, אני חושב שיהודי כל הזמן צריך להיות בספק ולהמשיך לשאול שאלות, לא לקבל את הדברים כאמת מוחלטת. זה לא ממקום של מרדנות, אלא ממקום של שאילת שאלות, וכל הזמן לבדוק אם האדם נמצא במקום הנכון עבורו, ואם לא – לתקן היכן שניתן”.