“משמיים שלחו אלי התנסויות קשות, אבל עמדתי בהן בהצלחה”

“כילדה רוסיה שנולדה במקום מלא באנטישמיות, ההורים שלי חשבו שזה יהיה צעד מאוד לא חכם לקרוא לי בשם יהודי, לכן הם קראו לי טניה”, נזכרת סורה סמוליאר (44). “ברוסיה עשינו את הכי טוב שאנחנו יכולים, שמרנו מצוות כמה שידענו וכמה שהיה אפשר, השתדלנו לשמור שבת ולציין את החגים. יחד עם זה, משהו הרגיש לא שלם והיה לי ברור שכאשר נהיה בישראל הדברים יקבלו משמעות אחרת לגמרי, עמוקה יותר”, היא מספרת. “עליתי יחד עם בעלי והבת שלי. כל הזמן היה ברור לנו שהחיים האמיתיים שלנו הם לא ברוסיה והמקום שלנו הוא כאן, בארץ, אבל לא הצלחנו לעשות את הצעד, בכל פעם מסיבה אחרת. אני עובדת במתן סיוע נפשי לאנשים, ורציתי לסיים את כל הלימודים ולהגיע עם ניסיון. לפני שנה הכל הסתדר במקום. הבנתי שאני רוצה לחיות כיהודייה. לא בשביל הנייר הרשמי או בשביל הטבה זו או אחרת. זה פשוט הרגיש לי כמו הדרך הנכונה עבורי לחיים. היה לי ברור שאקח על עצמי את קיום כל המצוות, כולל שבתות, חגים וכל מה שהתורה מצווה עלינו. כשהגעתי לנקודה הזו ולהבנה העמוקה הזו, היה לי ברור שהדרך לא תהיה פשוטה, אבל ההחלטה שלי הייתה שלמה”, היא אומרת. “לאורך 25 השנים שהייתי בישראל ובעיקר בתהליך הגיור, קיבלתי על עצמי את השם שרה, אבל בגרסה היידית שלו – סורה. זה היה שמה של סבתי ואני מאוד גאה לשאת אותו היום. בבית סבתא היו מדברים ביידיש, ומאוד אהבתי את השפה הזו, כך שהשם סורה הוא מבחינתי סגירת מעגל עם הדורות הקודמים שלי ועם החיים הקודמים שלי”.
הקשיים, מספרת סמוליאר, היו רבים. ” סטירת הלחי הראשונה הייתה כשעליתי לישראל והבנתי שכאן אני לא נחשבת בכלל ליהודייה. בנוסף, בן הזוג שחייתי איתו במשך 12 שנה עזב אותי, כיוון שלא ראה את עצמו חי עם מישהי דתייה ולא היה מוכן בשום אופן לעבור בעצמו תהליך של גיור”.

איך הצלחת להתמודד עם כל אותם קשיים?
“הייתי מאוד שלמה עם המהלך של הגיור, ולכן ראיתי באותם דברים מעין בחינות שעושים לי מלמעלה כדי לבדוק עד כמה אני מוכנה לשלם כדי להיות חלק מהעם היהודי. הייתי מוכנה לשלם את המחירים האלו. המשכתי בתהליך הגיור, למדתי המון, נהניתי מהלימודים והרגשתי שככל שאני לומדת יותר, הנפש שלי נעשית חזקה וחסינה יותר. בסיכומו של דבר צדקתי בהתמדה שלי. בן הזוג שלי ואני חזרנו להיות בקשר, והוא עכשיו רוצה מאוד לעבור בעצמו תהליך של גיור כי הוא רואה כמה טוב זה עושה לי וכמה טוב זה יכול לעשות לקשר בינינו. גם מי שבעבר לא היו אומרים לי שלום חזרו להיות איתי בקשר ואפילו שולחים ברכת חג שמח בטלפון. זה מבחינתי סימן שעמדתי בהצלחה במבחנים ושנמצאתי ראויה להצטרף לעם היהודי”.

מה סייע לך באותם רגעים מורכבים מבחינה רגשית?
“אחד הדברים החשובים ביותר שחיזקו אותי היו המורות שלי בנתיב וגם המשפחה המלווה ששודכתי אליה במסגרת תהליך הגיור. הם נתנו לי תמיכה ועודדו אותי להמשיך למרות הקשיים והאתגרים הנפשיים. גם אחרי שסיימתי את תהליך הגיור, המשפחה המלווה שלי ממשיכה להיות לצידי, ובעיני זה חשוב אפילו יותר מהליווי שהם נותנים תוך כדי התהליך. הסיבה היא פשוטה – כשאת בתוך התהליך, יש מן כוח שמניע אותך, כשהתהליך מסתיים זה לפעמים נהיה מאתגר להמשיך לשמור את המצוות ולכבד את כל החוקים. אני מקבלת הודעות בטלפון מהמשפחה המלווה שלי: מה צריך לעשות לקראת פסח, מזמינים אותי לחגיגות פורים ועוד. אני מבחינתי זכיתי במפעל הפיס כשהכרתי אותם ובזכותם הדרך ביהדות הרבה יותר פשוטה עבורי”.

איך עבר תהליך הגיור עצמו?
“היה תהליך לא פשוט, ומי שלא הגיע אליו בלב שלם ומתוך מוכנות ואמונה שלמה לא הצליח לסיים אותו. אם אוהבים את ישראל, רוצים להצטרף ליהדות ועושים את זה מכל הלב, הקשיים הופכים למשהו שאפשר להתמודד איתו והעלייה היא מאוד מומלצת. הכול תלוי בסיבות שבגללן עושים את המהלך. מי שמתכנן לעלות לישראל צריך לדעת שזה לא משהו פשוט. זו תרבות אחרת לגמרי, אלו הרגלים אחרים, אורח חיים אחר, אפילו מזג אוויר אחר. בהתחלה זה לא פשוט, אבל כאמור, אם עושים את זה עם כוונה אמיתית, זה הדבר הכי טוב שיש”.

ומה הלאה?
“יש לי חלום אחד גדול מאוד וזה להוציא ספר שמספר על העלייה לישראל. בספר יהיה כתוב על המסע שאני עברתי, גם ברמה הרוחנית והרגשית וגם ברמה הטכנית. חשוב לי שמי שמתכנן לעלות ידע איך הדברים עובדים באמת כדי שיוכל להגיע מוכן, עם כל הכלים והידע שיאפשרו לו לעבור את כל התהליך בקלות ויחסית בפשטות”.