“כשהחלטתי להתגייר, בן הזוג שלי מאוד שמח וליווה אותי לאורך כל התהליך” – NATIV Magazine

“כשהחלטתי להתגייר, בן הזוג שלי מאוד שמח וליווה אותי לאורך כל התהליך”

יאנה רונן, בת 32, עובדת בחברת לוגיסטיקה. נולדה בבאקו, אזרבייג’ן. עלתה לארץ ב-1990. גרה בקריית גת. בוגרת קורס הכנה לגיור של נתיב

יאנה רונן נולדה בבאקו, “אבל עלינו כשהיית בת שש”, היא אומרת, “ואני ממש לא זוכרת את העיר. לאבא שלי עוד היתה נוסטלגיה, אז לפני כמה שנים קנינו לו כרטיס טיסה. הוא חזר ואמר שזה הספיק לו, הוא לא רוצה לנסוע שוב. הכל השתנה שם. זאת לא העיר שהוא אהב”.

בבאקו, בירת אזרבייג’ן, בתחילת שנות השבעים, פגש אביה של יאנה, גרשום אגרונוב, את אמה ולנטינה. הם היו בני 18. הוא יהודי, היא רוסייה. שבועיים אחרי שהתחילו לצאת, גייסו את גרשום לצבא, והוא נשלח למחוז מוסקבה – מרחק של אלפיים קילומטר מהבית. הוא כתב לוולנטינה מכתבים, היא ענתה לו, וכך זה נמשך שנתיים, עד שהשתחרר. השלב הבא היה חתונה.

הזוג הצעיר עבר לגור עם הוריו של גרשום, שאורח חייהם היה יהודי מסורתי: הם ידעו את שפת יהודי הקווקז, חגגו את החגים, צמו ביום כיפור. ולנטינה השתלבה בקלות באורח החיים הזה. לה ולגרשום נולדו שם שלושה ילדים. בית צפוף, אבל משפחתי וחם.

שלוות החיים התערערה בסוף שנות השמונים, כשפרץ הסכסוך האלים בין אזרבייג’ן לארמניה. בינואר 1990 הוכרז בבאקו מצב חירום, ורבים מתושבי העיר – ובתוכם אלפי יהודים – עזבו אותה. בני משפחת אגרונוב הצטרפו לתור הארוך שהשתרך ליד הנציגות הישראלית במוסקבה. הם נחתו בארץ בספטמבר 1990.

באותה שנה הגיעו לישראל כמאתיים אלף עולים מברית המועצות. פקידי משרד הפנים העמוסים רשמו את כל חברי משפחת אגרונוב כיהודים, והאגרונובים המשיכו לשמור מסורת גם בביתם החדש בקרית גת. “כמעט עד גיל 20 לא ידעתי שאני לא יהודייה על פי ההלכה”, מספרת יאנה. “רק כשאחותי הגדולה התחילה את תהליך הגיור, הבנתי שיש לנו בעיה. זה היה גילוי לא נעים. הרגשתי אכזבה. הרי היינו כל כך מחוברים ליהדות. הבית שלנו היה יהודי לגמרי”.

יאנה היתה אז לקראת סוף השירות הצבאי. “שירתתי בגוש קטיף, באוגדת עזה”, היא מספרת. “חוויתי את כל אירועי ההתנתקות ב-2005. זה היה מאוד עצוב. אחרי הצבא החלטתי לצאת לטיול ארוך. טיילתי חצי שנה בארה”ב ועוד חצי שנה בדרום אמריקה. בינתיים אחותי השלימה את תהליך הגיור ושינתה את שמה מאסיה לאסנת. היא התחתנה עם בחור ישיבה, והיום הם גרים בירושלים. יש להם ארבעה ילדים”.

גם אמא שלי וגם אחי לומדים עכשיו בנתיב. יאנה רונן עם בנה אברהם ואמה ולנטינה (צילום: אדוארד קפרוב)

בחזרה בארץ, יאנה התחילה ללמוד בחוג לתקשורת במכללת ספיר בשדרות. “במהלך הלימודים השתתפתי בתוכנית ‘לגעת ברוח היהודית’. אז התעניינתי אפילו יותר בנושאים שקשורים ליהדות. באותה תקופה הכרתי את תומר, שגם למד בספיר. הוא צבר – דור תשיעי בארץ מצד אבא, ודור שני מצד אמא. במשפחה שלו גם מאוד מכבדים את המסורת. ככל שהיחסים בינינו הלכו והעמיקו, הבנו שאנחנו מאוד רוצים להקים בית יהודי אמיתי. ב-2011 החלטתי לעבור גיור, ותומר מאוד שמח ותמך בי. הוא ליווה אותה לאורך כל התהליך. מעבר לרצון לתמוך בי, בשבילו זאת הייתה הזדמנות להרחיב את הידע ביהדות”.

הגעת לקורס עם הרבה ידע מהבית. איך הרגשת בשיעורים?

“הרגשתי טוב, וגם למדתי הרבה דברים חדשים. זה היה מעניין מאוד. חוץ ממני היו בקורס עוד כמה תלמידים ממשפחות מסורתיות, ככה שלא הרגשתי שהרקע שלי מיוחד. אחרי שעברתי גיור, תומר ואני התחתנו. נולד לנו בן, היום הוא בן שנתיים. קראנו לו אברהם, כי הוא נולד בזמן של פרשת שבוע שקשורה לאברהם אבינו. אנחנו מנהלים אורח חיים דתי ממש, כמו שתכננו כשעוד היינו חברים. אנחנו גם ממשיכים ללמוד כל הזמן – אני בשיעורי נשים ותומר בשיעורי גברים”.

איך המשפחות שלכם קיבלו את זה שהפכתם לדתיים ממש?

“למשפחה של תומר היה קצת קשה, אבל היא קיבלה את זה, והמשפחה שלי אפילו שמחה. עכשיו גם אמא שלי וגם אחי נמצאים בתהליך גיור דרך נתיב. היא בקרית גת, הוא בתל אביב”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine