“כשסבתא סיפרה לי על הצוואה של סבא, עשיתי ברית מילה ועליתי לארץ”

יהונתן ל’, בן 42, עובד במרכז סיוע לנוער במצוקה. נולד ברוסיה. עלה לארץ ב-1995. גר בפרדס חנה-כרכור

כשיהונתן ל’ היה בן 20, סבא שלו נפטר. בצוואה שהשאיר הופיע גם הסעיף הבא: על הנכד לעבור למדינת היהודים. יהונתן החליט למלא את הבקשה.

“כשהייתי קטן, המילה ‘יהודי’ היתה בשבילי קללה”, הוא מודה. “ניסיתי להתרחק עד כמה שיכולתי מכל דבר יהודי, בלי שהבנתי בדיוק מה הפירוש של זה. סבא שלי מצד אמא היה יהודי, וגם האבא הביולוגי שלי, אבל את אבא שלי מעולם לא הכרתי והוא בכלל לא היה קשור לחיים שלי, ואילו לסבא שלי תמיד רחשתי כבוד. הוא נלחם במלחמת העולם השנייה והשתחרר מהצבא בדרגת סגן אלוף. הוא ידע 12 שפות – בן אדם מאוד חכם וטוב. אהבתי אותו מאוד ושמרתי איתו על קשר גם כשלא גרנו קרוב. הייתי מתקשר אליו ומתייעץ איתו, כי דעתו היתה מאוד חשובה לי”.

ואחרי מותו פתאום גילית שהיו לו תוכניות בשבילך. איך קיבלת את זה?

“כשסבתא סיפרה לי על הצוואה, לקחתי את זה ברצינות והגעתי להחלטה די מהר. עשיתי ברית מילה ועליתי לארץ”.

עלית לבד?

“כן, אבל תקופת העלייה עברה עלי בקלות. אני בן אדם פתוח, מתחבר בקלות לאנשים, לסביבה חדשה. האופי שלי התעצב ככה בגלל איך שגדלתי. נולדתי בהרי אורל וגרתי בכל מיני מקומות: באי סחלין במזרח הרחוק, בלבוב באוקראינה המערבית ובאסטרחן – על גדות הנהר וולגה. אחרי כל מעבר נאלצתי להסתגל מחדש – לסביבה, לאנשים, לכללים. זה לא היה קל. למשל, ברוסיה התלבושת האחידה בבית הספר היתה כחולה ובאוקראינה חומה. אתה מיד בולט בשטח עם התלבושת הלא נכונה, רואים שאתה שונה. כעבור כמה שנים חזרנו לרוסיה, והסיפור עם הבגדים חזר על עצמו”.

יהונתן הגיע לישראל כבר באמצע שנות התשעים, אבל את הגיור עבר רק כעשרים שנה אחר כך. “כשעליתי לא היה לי שמץ של מושג על גיור, וגם לא על המסורת היהודית. חשבתי שכדי להפוך ליהודי מספיק לעשות ברית. חצי שנה אחרי שהגעתי לכאן התגייסתי, ואחרי הצבא ניסיתי ללמוד, החלפתי כל מיני עבודות. עם הזמן גיליתי יותר ויותר דברים שממש נגעו בי, שהחזירו אותי לסבא”.

מה למשל?

“רק בארץ הבנתי מה זה מצה, משהו שראיתי בבית של סבא, אבל לא ידעתי מה זה, או ניגונים יהודיים – שמעתי אותם כילד ופתאום בארץ שמעתי אותם שוב. בהדרגה הרכבתי את עצמי כמו פאזל. הרגע המכריע היה כשהכרתי את מי שהיא היום אשתי. החלטנו להקים בית יהודי אמיתי, ואז ממש שקעתי בענייני המסורת. הרגשתי שהגיור יקרב אותנו זה לזה במישור הרוחני. לכן ההרשמה לקורס נתיב היתה מבחינתי צעד טבעי”.

גם לאשתך יש שורשים רוסיים?

“לא, השורשים שלה מזרחיים”.

הקורס ענה לציפיות שלך?

“כן. היו לנו מורים נהדרים – מקצועים ורגישים, תמיד היה אפשר להתייעץ איתם. אחרי שהתגיירתי הרב צבי יניר, ראש מדור גיור בנתיב, עשה לי ולאשתי את החופה. הוא איש פתוח וטוב לב. אני ואשתי גם מאוד נקשרנו למשפחה המלווה שלנו. אנחנו אסירי תודה לה.

“לדעתי כל אחד צריך לעבור את הקורס, בלי שום קשר לגיור, פשוט כקורס למסורת והיסטוריה יהודיות. הלימודים עזרו לי גם בעבודה שלי”.

באיזה אופן?

“ממש הרחבתי אופקים, ואני רואה בכל דבר קשר לתורה. מצאתי פירושים נוספים להרבה תופעות. בעבודה שלי אני צריך לעזור לבני נוער שמחפשים משמעות לחיים, ומאוד חשוב לי למצוא הרבה הסברים לכל מיני דברים. עכשיו אני עושה את זה בדרך יהודית”.