פיאסטה מקסיקנית

(צילום: אדוארד קפרוב)

השנה היא 1988. משפחת לוין מחליטה לחגוג את חגיגות בר המצווה של בנה הבכור בישראל. אליעזר לוין בן ה-11 מגיע בפעם הראשונה ממקסיקו לישראל, כמו ילדים רבים שמגיעים מהתפוצות לביקור בארץ הקודש. במשך חודש הוא טועם את האוכל, מבקר באתרים, נהנה מהים, מהאווירה, ממגוון האפשרויות הדתיות ומחליט – אני עולה לישראל. זו הייתה מנטרה של ממש. הוא לא ידע מתי או איך זה יקרה, אבל חדור מטרה, התחיל אליעזר הקטן באיסוף קלטות מוזיקה ישראלית, קיבל בחיבוק דובון צבאי שהביאו לו מהארץ, ובכל פעם שמישהו נסע לישראל נהג לבקש שיביאו לו דברים שקשורים לישראל. את הצעד המיוחל עשה לוין בגיל 25 אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה.

לוין נולד למשפחה מאוד מעורבת בקהילה וגדל בשכונת קונדסה במקסיקו סיטי, שנחשבה לשכונה הטובה ביותר עבור היהודים. לפני שנה בעקבות רעידת אדמה שאירעה באזור, בית הכנסת המפואר נהרס וכיום לא נשארו הרבה יהודים בשכונה. אביו ואחיו היו מראשי תנועת בני עקיבא במקסיקו וכך יצא שהוא, מרגע היוולדו, חי ונושם את תנועת הנוער ודרכה את האהבה לארץ ישראל ואת האמונה בציונות. בגיל 6 הצטרף לשורות התנועה באופן רשמי וטיפס בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקיד מזכיר בני עקיבא במקסיקו, הדרגה הבכירה ביותר בתנועה.

החיים הפעילים בתנועה עמדו בסתירה לחינוך שקיבל בבית הספר. “ההורים שלי חשבו שנכון לשלב בין יהדות לציונות אבל לא היה בית ספר מהסוג הזה. הם ידעו שאני מאוד ציוני תודות לפעילות בתנועה, אז החליטו לרשום אותי לבית ספר חרדי שבו לא למדו כלל ציונות, אלא רק יהדות. אני זוכר שמידי שנה ביום העצמאות הייתי נעדר מבית הספר כי היינו עושים חגיגות ענקיות בשכונה. ביום המחרת תמיד הרב היה קורא ל לשיחה, מדבר איתי על ההתנהלות שלי ומבקש שיותר הדברים לא יקרו. הייתה סתירה מוחלטת בין החיים שלי בבית הספר לבין החיים שלי מעבר לשעות הלימודים”.

נכון, ישראלים נדחפים בתורים, אבל מה זה לעומת השווארמה הכשרה שלילי מגרמניה יכולה למצוא בכל פינה בישראל, והקציצות העיראקיות עם האורז של סבתא?

זה 16 שנה שהוא בישראל, אבל לוין עדיין מתגעגע לאוכל המקסיקני, לימי ראשון ולחברים שהשאיר מאחור. “כשאני מגיע למקסיקו, אני קודם כל אוכל במסעדות שם. אני מאוד מתגעגע לטעם המקורי של הטורטיות ובכלל לתרבות ולשפה. הפרדוקס הכי גדול הוא שכאשר למדתי באוניברסיטה במקסיקו, הייתי שומע באוטו רק שירים של רמי קליינשטיין, ריטה, מערכונים של דודו טופז ושל הגשש החיוור. היום המצב הוא הפוך. אני מאזין המון למוזיקה דרום אמריקאית, תמיד כשמגיע אומן מהאזור למופע בישראל, אני הולך. זה כאילו חלק ממי שאני ותמיד נעים להתרפק על העבר. גם לשגרת ימי ראשון אני מאוד מתגעגע. הייתה לנו את השבת במקסיקו וביום ראשון כל החברים היו נפגשים, יוצאים, מבלים, מטיילים, אלו רגעים שנצורים אצלי עמוק בלב ואני נושא אותם איתי”.

לפני כארבע שנים עלו גם הוריו של אליעזר ממקסיקו לישראל, אבל הם מאוד יוצאי דופן. “הקהילה במקסיקו היא מאוד ציונית בזהות שלה”, אומר אליעזר, “ולמרות זאת אין הרבה עלייה משם לישראל. הסיבה היא מאוד פשוטה – החיים במקסיקו פשוט מעולים. היהודים שם הם במצב סוציו-אקונומי מצוין, המוטיב הקהילתי הוא מאוד חזק, יש קשר הדוק עם ישראל, נערכים אירועים, יש גיוס כספים אדיר על ידי קרן היסוד, כך שאין בעצם סיבה לעזוב את הכול ולעלות. ישנם גם אירועים שנערכים במקביל להתרחשויות מרכזיות בישראל. למשל לפני בחירות בישראל יש אירוע שבו חברי הקהילה מציגים את המצעים של כל אחת מהמפלגות, מנהלים ביניהם דיונים, מקימים קואליציות דמיוניות והופכים את כל האנשים לחלק בלתי נפרד ממה שמתרחש בישראל”.

בקרוב יטוס שוב מטעם הקהילה הספרדית להרצות על המשמעות ההיסטורית של הקמת המדינה ועל 100 שנים של ציונות במספר מדינות בדרום אמריקה. “המפגשים האלו מחזקים את הקשר שלי עם הקהילות השונות ואני מוצא המון עניין בלהעביר את המסר הציוני ליהודים רבים ככל האפשר”.

(צילום: אדוארד קפרוב)

יוזמה נוספת שהוא חלק בלתי נפרד ממנה מפגישה אותו עם בני נוער בכיתות י”א וי”ב. “אחת לשנתיים בני נוער מכיתות י”א וי”ב יוצאים ממקסיקו למסע בפולין. הם לוקחים חלק במצעד החיים ונחשפים לכל הזוועות שנעשו לעם היהודי. בתום השבוע בפולין הם מגיעים לשבוע נוסף בישראל ורואים את התקומה האדירה של העם שלנו. כיוון שרובם ביקרו בישראל בשלב זה או אחר במהלך חייהם, הפוקוס בביקור הזה מאיר את ישראל באור שונה. בני הנוער מבקרים בבסיס צבאי, פוגשים יזמי היי טק, נחשפים לספורטאים מובילים מתחומים פאראלימפיים ומקבלים מושג לגבי העוצמות האדירות שיש לנו כעם. אני מדריך את בני הנוער האלו במהלך השבוע שהם בישראל ועם חלק מהם אפילו שומר על קשר גם כשהם חוזרים חזרה למקסיקו”.

והחברים, מה איתם? “יש לי במקסיקו כמה חברי נפש שאנחנו בקשר הדוק מאוד. אחד מהם יצר איתי קשר לפני ראש השנה וסיפר שהחזן שאמור היה לנהל את תפילות החג לא יוכל להיות נוכח השנה וביקש שאעזור לו למצוא חזן אחר. עשיתי כמה בירורים כאן והצלחנו לשלוח לקהילה במקסיקו חזן אחר שינהל את התפילות באופן כזה שיכבד ויקדש את רוח החג”.

הוא חי באפרת יחד עם אשתו וארבעת ילדיהם, עוסק בשאלה איך לקשור קשרים הדוקים יותר בין ישראל לבין מקסיקו, אבל עדיין חולם בספרדית. “אני שואל את עצמי לפעמים האם אני מתגעגע למקסיקו והתשובה שלי היא שאני מתגעגע לגיל שבו הייתי כאשר גרתי במקסיקו. לחברים, לחיים בלי דאגות, לטיולים, לבילויים. אין לי ספק שאם הייתי נשאר לחיות במקסיקו כאבא עם ארבעה ילדים המציאות שלי הייתה גם כן משתנה. זה חלק מהחיים וצריך לדעת לחיות עם זה”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine