שליחות חייו

(צילום: אדוארד קפרוב)

ערב בקרני שומרון. הרב גרשון מילצקי נמצא בביתו, עסוק בענייני דיומא. לפתע נשמע צלצול הטלפון. מן העבר השני של הקו מכרה מימיו כרב הקהילה היהודית בקוסטה ריקה. היא מספרת שאחיינה המתגורר במיאמי לא יכול ללמוד לקראת העלייה לתורה בבר המצווה שלו, כיוון שלאורך השנים אבדו המסמכים המעידים על היותו יהודי. הרב במיאמי לא מאפשר את הלימודים עד אשר העניין לא יובהר ויוסדר. הרב מילצקי מבטיח לנסות לעזור. הוא מחפש במסמכים ששמר במשך שנים ארוכות ומוצא עדות לכך שהנער הוא נצר למשפחה יהודית, יכול לעלות לתורה ולקבל על עצמו עול מצוות. החודש עתידה כל המשפחה להגיע מארצות הברית לעלייה לתורה שתתקיים בכותל המערבי. הרב מילצקי, מטבע הדברים, יהיה אחד האורחים בשמחה הגדולה. “היכולת הזו להושיט יד ולעזור, גם אם ממרחק, היא בעיני מהות השליחות של העם היהודי בתפוצות”, הוא אומר. “אני מאמין שעזרה קטנה שלי או של כל אדם אחר יכולה לעשות נסים ונפלאות בחיים של אלו המבקשים את אותה עזרה”.

במשך שנים ארוכות נדד בין הקהילות היהודיות במרכז אמריקה. בשנת 1987 נקרא לכהן כסגן הרב הראשי בקהילה היהודית בקראקס ונצואלה. “היינו שם במשך שש שנים ואז חזרנו לישראל. שנה מאוחר יותר זומנתי שוב מטעם אותה קהילה, הפעם לכהן שם כרב ראשי למשך ארבע שנים. משם עברתי לכהן כרב הראשי של הקהילה היהודית בקוסטה ריקה, ואת התפקיד הזה מילאתי במשך 15 שנים. אחרי 25 שנים בקהילות השונות, שמחתי לחזור לישראל, לביתי בקרני שומרון וכיום אני עוסק בגישור ושומר על קשר הדוק עם בני הקהילות שליוו אותי במשך שנים ארוכות”.

תשכחו מכל מה שחשבתם על הצירוף “זהות יהודית”. לאושיית הרשת והבלוגרית סוזן אובל יש כמה דברים לחדש לכם

בעיניו, השליחות לא הסתיימה כאשר הוא חזר לישראל, היא פשוט שינתה את פניה. “אחרי כל כך הרבה שנים שליוויתי את הקהילה, אין פלא שהלבבות מתחברים”, הוא אומר. “אמנם הגיע רב חדש להחליף אותי, אבל הטכנולוגיה המתקדמת שיש היום מאפשרת לשמור על קשר הדוק גם ממרחק של אלפי קילומטרים. כך יוצא שאנשים מהקהילה, בעיקר בקוסטה ריקה שואלים שאלות, מבקשים עצות ואני שמח לעזור היכן שאני יכול. לצד זה, יש הרבה אנשים מהקהילה שמגיעים לישראל לכל מיני אירועים, ביניהם בר מצוות וחתונות. יש הרבה מהקהילה שמבקשים שאני אערוך את טקס החופה, ואני נענה בשמחה. העובדה שאני מנהל את הטקס בשפתם הופכת את הכול להרבה יותר ביתי ומוכר. ככה הם משלבים בין טקס קדוש בארץ ישראל לבין תחושת בית שנובעת מעצם השימוש בשפת האם שלהם”.

ככלל, הוא רואה בקשר הקיים בין הקהילה בקוסטה ריקה לבין ישראל קשר עמוק ושורשי. “בוונצואלה הקהילה היהודית כבר כמעט לא קיימת”, מספר מילצקי. “המצב הכלכלי והביטחוני במדינה הוא כזה שממש מסוכן לחיות שם, אז הקהילה התפזרה ונותרו שם בודדים. לעומת זאת בקוסטה ריקה מדובר בקהילה גדולה ומגובשת שחיה ונושמת את ישראל. יש משם עלייה גדולה לישראל, בעיקר של בני הדור הצעיר. ההורים מצדם קצת חוששים, אבל מעודדים את המהלך, כיוון שבשורה התחתונה הדרך הנכונה מבחינתם לחיות היא בישראל. לא כולם, כמובן, יעשו את הצעד, בין אם מבחינת נוחות, גיל או כל מיני סיבות אחרות, אבל בהחלט קיים קשר נפלא בין היהודים בקוסטה ריקה לבין ישראל. יש גם הרבה מאוד צעירים ישראליים שנוסעים לטייל בקוסטה ריקה ומתאהבים במקום. גם עבורם חשוב לנו לקיים בית חב”ד  ובתי כנסת מרכזיים, לציין אירועים, חגים ומועדים חשובים שקשורים לישראל. בכלל חשוב לאנשי הקהילה בקוסטה ריקה שיהיה ליהודים ולישראלים למי לפנות כשהם מגיעים למדינה. היופי, הנופים, תחושת החופש והאזרחים מכניסי האורחים הופכים את החיים בקוסטה ריקה לכאלו שקל להתאהב בהם, וכולם יודעים שאם מתעורר צורך כזה או אחר בעזרה, תמיד יש למי לפנות וברוב המקרים הסיוע יהיה מיידי ומכל הלב”.

(צילום: אדוארד קפרוב)

מתוקף תפקידו כרב הקהילה, ישראל הייתה כל הזמן על סדר היום של הרב מילצקי. “אופי התפקיד הוא כזה שלא מטיפים לעלייה, כמובן, אבל תמיד מועברים מסרים שקשורים לישראל. למשל, בחו”ל עושים ברכת כוהנים רק בחגים ובתפילת מוסף, לכן זה מעמד מאוד חגיגי ומרגש. לאורך כל הדרך הייתי מסביר שבישראל יש ברכת כוהנים מידי יום, במסגרת תפילת שחרית. המשמעות היא פשוטה – רק מי שגר בישראל יכול ליהנות מהקדושה הזו. דרך נקודות המוצא ההלכתיות היינו מגיעים לשוחח על נושאים פרקטיים, למשל רכישה של דירה בישראל, וכך להיחשב לתושב בארץ, או לחילופין לבוא לחופשה, לבקר, לראות. חברי הקהילה היו חוזרים לקוסטה ריקה מוקסמים ממה שקורה כאן, ואז הייתה עולה השאלה – אם ישראל היא הבית האמיתי שלנו וכל כך טוב ויפה כאן, למה שכל הטוב הזה לא יהפוך למציאות, למה בעצם לא לעזוב את קוסטה ריקה ולעלות למדינה שאליה אנחנו באמת שייכים?”.

המציאות המורכבת בישראל טפחה לא פעם על פניהם של מי שבחרו להעתיק את מגוריהם. “בהתחלה יש את השלב של ההתרגשות, האופוריה, כולם מחבקים, מארחים והכל נראה ורוד”, מתאר הרב מילצקי. “אבל אחרי השלב הזה מגיעה התמודדות עם המציאות שהיא לא תמיד פשוטה. כך למשל, לא מזמן יצרה איתי קשר מישהי שהייתה אשת חינוך נפלאה בקוסטה ריקה. היא עלתה לישראל עם שתי בנותיה ולא מצליחה למצוא כאן עבודה. אלו צמתים מאוד מורכבים, ועצם העובדה שיש לה כאן למי להתקשר ובמי להיעזר מחזקת מאוד. זו הסיבה שאני חושב ששליחות לא מסתיימת ברגע שחוזרים לישראל. בעיני לשליחים יש אחריות מתמשכת, לעזור, להיות אוזן קשבת, לתמוך, לסייע וכמובן גם לשמוח ולשמח את חברי הקהילה שבוחרים לעשות עליה לישראל או שמגיעים לכאן לאירועים מיוחדים”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine