ברדווד יש מקום לכולם

(צילום: אדוארד קפרוב)

שיינה שמילוביץ גדלה ברדווד סיטי, עיר פרברים סמוכה לסן פרנסיסקו שבארצות הברית. “עיר די גדולה, אבל במונחים של קהילה יהודית, מדובר במקום מאוד קטן. לאורך כל הילדות שלי הייתי בין היהודים היחידים בסביבה. למדתי בבית ספר ציבורי, בו הרוב המכריע של התלמידים היו מקסיקנים, לטינים ונוצרים קונסרבטיביים. הרגשתי קצת עוף מוזר. מצד שני, אמנם היינו קהילה קטנה ברדווד, אבל זה נתן לנו הרבה כוח. היינו ממש כמו משפחה, מעורים אחד בחיים של השני, כולם מכירים את כולם, מושיטים יד כשצריך. הווי מיוחד. בשלב ההוא של חיי כל מה שהכרתי היה את היהדות הקונסרבטיבית שעל ברכיה גדלתי וחונכתי. לא ידעתי שיש זרמים אחרים, לא ידעתי שום דבר חוץ מזה, עד שהגעתי לישראל ב’תגלית'”.

זה קרה בגיל 25, אחרי שסיימה את לימודי התואר השני בעבודה סוציאלית בקולג’. “חשבתי לעצמי – למה שלא אנצל את ההזדמנות הזו לצאת לטיול בחינם לישראל? הגעתי לכאן ומהשנייה הראשונה הטריף אותי הרעיון שאני לא היהודייה היחידה, שכולם מסביבי חוגגים את חנוכה ואת ראש השנה. לאורך כל הטיול שאלתי אינספור שאלות, התעקשתי שידברו איתי רק עברית והתחברתי מאוד לחיילים שהדריכו את הטיול. הקשר שנרקם בינינו היה כל כך עמוק עד שאנחנו חברים גם היום, כמעט עשור אחרי אותו טיול. בשלב הזה ידעתי שאני רוצה לגור בישראל, אבל שאלות כמו ‘איך אסתדר לבד’ וכו’ השאירו אותי כמה שנים נוספות בארצות הברית. בסופו של דבר, בשנת 2014 עשיתי את הצעד שכל כך רציתי ועליתי לישראל”.

אליסון ג’וספס, אם ל-4, היא האישה מאחורי הבלוג המצליח “יהודים בעיר הגדולה”

המרחק בין סן פרנסיסקו לתל אביב לא החליש את הקשר בין שיינה לבין הקהילה בארצות הברית, אולי אפילו העצים אותו. “כיוון שכולנו היינו כמו משפחה אחת גדולה, הרגשתי שלא נכון להתנתק. האנשים האלו הם חלק בלתי נפרד ממי שאני. אנחנו בקשר רציף, מדברים בטלפון וברשת. מאוד חשוב להם להתעדכן במה שקורה כאן. אני מקור מידע עבורם. מעבר לכך, ההורים שלי שם. יש להם חיים טובים מאוד בארצות הברית. הם מחוברים לקהילה, עוסקים במקצועות נחשבים ובעצם אין להם שום סיבה לזעזע את המציאות שלהם. אני מכבדת את זה לגמרי ולומדת לחיות עם זה. פעם בשנה הם באים לבקר אותי כאן ופעם נוספת אני נוסעת אליהם, כך שיוצא שאנחנו מתראים פעמיים בשנה. כל היתר זה רק תקשורת מרחוק”.

הרגעים שבהם קשה במיוחד הם הרגעים בהם שיינה יודעת שמשהו מהותי קורה מעבר לים ונבצר ממנה להגיע ולקחת חלק פעיל. “כאשר אני יודעת שחברה שלי מתחתנת או ילדה, מאוד קשה לי עם המחשבה שאני רחוקה. אני עושה את כל המאמצים לא לפספס אירועים כאלו, אבל מטבע הדברים זה לא תמיד מתאפשר. אלו רגעים שבהם אני מרגישה מאוד בודדה והרצון להיות עטופה במשפחה ובחברות הילדות מתגבר. מזל שרכשתי כאן חברים טובים מאוד ויש לי את בן הזוג שתומך בי מאוד בנקודות האלו”.

(צילום: אדוארד קפרוב)

שיינה יודעת שלקהילה בישראל יש הרבה מה ללמוד מהקהילה ממנה היא באה. “בגלל שהיהודים ברדווד הם מיעוט, יש מן אחוות אחים כזו שבישראל לפעמים הולכת לאיבוד. שם הקהילה היהודית מאוד תומכת, אין הבדלים בין זרמים, אין מתחים על רקע דת בין היהודים לבין עצמם. זה מאוד שונה מהמציאות בישראל שיש כל מיני זרמים של יהדות, יש תפיסות שונות ולפעמים התחושה היא של מלחמה פנימית. זה היה מאוד זר לי כשהגעתי לישראל ועדיין מוזר לי גם עכשיו, 5 שנים אחרי שאני בארץ. אני חושבת שבמובן הזה יש לנו מה ללמוד מהקהילה ברדווד ובכלל מארצות הברית. שם יש מעין קבלה של האחר, מאפשרים לכל אחד להאמין ולחיות לפי הדרך שלו, בלי לנסות לשנות אותו או לגרום לו להבין שדרך אחרת טובה יותר. כל אחד חי את חייו בהתאם לאמונתו. בפן הזה הפער בין ישראל לבין עיר ילדותי הוא גדול מאוד”.

חלק בלתי נפרד מההתנהלות השונה ומהמעבר למדינה חדשה היה גם שינוי מקצועי. “המעבר חייב אותי ללמוד להסתגל ולנצל את היתרונות שיש לי אל מול אחרים. בשנתיים וחצי האחרונות אני עובדת ככותבת תוכן בחברת היי-טק ומרוצה מאוד מהעבודה, מהשכר ומזה שהצלחתי לעשות שינוי ועדיין לעסוק במשהו שאני אוהבת. אז נכון שיכול היה להיות לי עתיד טוב מאוד כעובדת סוציאלית בארצות הברית, אבל באותה נשימה אני יודעת שהקשר לישראל היה חשוב לי”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine