מה למדתי באית’קה

(צילום: אדוארד קפרוב)

הרבה ישראלים חולמים על רילוקיישן של כמה שנים בחו”ל, לטעום מגורים בארץ אחרת ולחזור הביתה. אצל תחיה שינפלד (40) מירושלים ההזדמנות הזו הגיעה הודות לעבודת פוסט דוקטורט שבעלה הוזמן לעשות באוניברסיטת קורנל שנמצאת באית’קה, במדינת ניו יורק. הם ראו בזה הרפתקה משפחתית, אבל הרפתקאות מטבען נושאות הפתעות.

“לרגע לא חשבנו על המשמעויות היהודיות והאישיות העמוקות בהן נפגוש מעבר לים”, אומרת שינפלד. “למרות שמדובר במדינה מערבית כמו ניו יורק התרבות שם אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים בישראל. הרגלי החיים אחרים, ההתייחסות אחרת לכל מה שקשור לנושא הדת ולקשר עם הקהילה. יש שם אנשים שגרים יותר מ-40 שנה ומנהלים חיים שלא קשורים בכלל לדת, גם במובנים המאוד סמליים שלה”.

למרות שרבים בקהילה לא חשים קשר ליהדות, “הם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. אירחו אותנו, היו מוכנים ללמוד מאיתנו ושמחו ללמד אותנו במקום החדש”. השינפלדים הצטרפו ל-Board של הקהילה באית’קה, מעין ההנהלה של הקהילה היהודית במקום, תפקיד התנדבותי. “היינו נפגשים אחת לחודש, מחליטים איזה פרויקטים קהילתיים כדאי לקדם, לאן לנתב את הכספים, ואיך לחבר בין היהודים שחיים באזור”.

אליסון ג’וספס מברוקלין שוברת סטריאוטיפים על היהדות האורתודוכסית ועל יהודים בכלל. צפו

אחד הדברים שתחיה ביקשה לשנות היה היעדר ההתייחסות ליום הזיכרון לחללי צה”ל וליום העצמאות של ישראל. “בתקופה שהגענו התחילו לקיים בקהילה טקס זיכרון לשואה ולגבורה. זה התחיל ממשהו סמלי, וצבר תאוצה והפך להיות אירוע שמושך אליו כמעט את כל חברי הקהילה וגם כאלו שאין להם שום קשר ליהדות. אני החלטתי לקדם את נושא יום הזיכרון לחללי צה”ל ואת יום העצמאות שעד לאותו זמן לא היה לו שום איזכור.

גם כאן התחלנו מטקס קצר. התייחדנו עם זכר הנופלים וביום המחרת הזמנו את האנשים לעל האש אצלנו בבית. אחרי השנה הראשונה השמועה כבר פרשה כנפיים וטקס יום הזיכרון הפך להיות משמעותי ומרגש הרבה יותר. הטקס כלל שירים וסיפורים על נופלים מפיהם של קרובי משפחה שחיו באית’קה. ביום העצמאות הפכה ארוחת העל האש לסעודה ענקית שמשכה אליה יהודים רבים. כשהסתכלתי על הדברים מהצד התרגשתי לראות איך מהלך כזה שנראה אולי שולי, מקבל משמעות אדירה בקרב מי שחיים מעבר לים ומצליח לחבר וליצור קשר בין חברי הקהילה”.

תפנית מפתיעה נרשמה לקראת סוף השהות של משפחת שינפלד באית’קה. “בתקופה האחרונה שלנו שם התחילו לצוץ ארגוני BDS שקראו לחרם על ישראל ועל תוצרת המגיעה מישראל. להפתעתנו הרבה אנשים שלא לקחו חלק בשום פעילות של הקהילה, פתאום הצהירו על יהדותם והפכו להיות פעילים במאבק נגד אותם ארגונים. כמי שחיה לאורך כל חיה בישראל, כל נושא ה-BDS לא היה אף פעם חלק מסדר היום שלי. באית’קה זה פתאום היה מאוד בולט, מאוד לעומתי. זה פתח לי צוהר חדש של מחשבה ושל הבנה שלא היה שם קודם לכן”.

(צילום: אדוארד קפרוב)

החיים בחו”ל הובילו לשינוי משמעותי במשפחה המנהלת אורח חיים דתי. “בארצות הברית היינו יוצאי דופן ולכן ההבדלים בינינו לבין מי שאינו יהודי היו מאוד ברורים. כאן בישראל האתגר הוא גדול הרבה יותר כי יש זרמים שונים, הכשרים שונים וצריך להיות מאוד קפדניים. בחו”ל המציאות הייתה שונה. זה חיזק מאוד את מי שאנחנו. אני יודעת שבזכות אותם הבדלים גם לא חששנו להתחבר עם אנשים שבישראל לא בטוח שהייתי מתחברת אליהם.

חברים רבים שלנו באית’קה הם משפחות בהם האב או האם יהודיים ובן הזוג לא. שם זה טבעי ואין בזה שום דבר יוצא דופן. קיבלנו את המשפחות האלו לבית שלנו והילדים היו הולכים לבתים שלהם. ייתכן שתחיה של לפני 5 שנים שחיה רק בישראל לא הייתה מאפשרת לזה לקרות. שם זה הרגיש מאוד נכון ולא עורר אצלי שום התנגדות”.

השהות באית’קה שינתה מהיסוד את היחס של תחיה ליהדות העולם. “בישראל התפיסה המקובלת היא שיהודים מכל רחבי העולם צריכים לתרום כספים ולהתעניין במה שקורה אצלנו. אני חושבת שהקשר הזה צריך להפוך להיות דו צדדי. הם לא צריכים בהכרח את התרומות שלנו, אבל שיהיה קשר יום יומי, להראות שגם אנחנו חלק מהחיים שלהם, ולא כמו עכשיו שהם במעין חיזור אחרינו”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine