בחירה שיש בה מחויבות לעתיד

לכאורה נדמה כי הבחירה בישראל כבר נעשתה בימי האבות, וביציאת מצרים יצא העם לדרכו כעם בפני עצמו; אך לא די בבחירה באברהם ובהבטחה שניתנה לו; כדי שעם ישראל יזכה לשבת בארץ ישראל ולהיות מבורך בברכת אברהם, הוא צריך לקבל על עצמו לא רק את שייכותו אל העבר, אלא גם את ייעודו העתידי. כל מה שקרה עד עתה נמשך 'על תנאי' - והתנאי הוא ההשתתפות במעמד הר סיני, שבה עמד העם כולו מחדש בברית והתחייב לשמור את הדרך שה' ציווה אותו. רק אז, הבטיח ה', יהיו בני ישראל 'סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים' (שמות פרק יט, פסוק ה). עשרת הדיברות הם עיקרי הדברים שנשמעו במעמד הברית בהר סיני. הפירוט המלא מופיע בתורה כולה.
הביטוי 'סגולה' נזכר בתנ"ך כולו שש פעמים בלבד. משמעותו המילולית היא 'אוצר', או 'כספת, רכוש שמוּר'. בהקשר הרחב של העם, משמעותו היא 'הבטחה': אם עם ישראל ישמור את הברית, ה' ישמור עליו בהשגחה מיוחדת, כפי ששומרים על אוצר. השגחה זו אין משמעותה בהכרח רק שכר ויחס מועדף לטובה, אלא גם הקפדה יתרה על דרכו, כולל ענישה במקרה הצורך, לעתים אף מעבר לענישת עמים אחרים.
בעת שבני ישראל קיבלו על עצמם את הברית בהר סיני, הם אמרו: 'נעשה ונשמע' – בלשון עתיד, ולא 'עשינו' או 'שמענו'. העם מוגדר אם כן לא רק על פי העבר שלו אלא גם לפי המחויבות שקיבל על עצמו כייעוד עתידי.
הבחירה בעם ישראל נטועה אם כן על שתי רגליים - בחירה על פי העבר, ובחירה על פי העתיד. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ז"ל, מגדולי מנהיגי יהדות ארצות הברית ומגדולי הוגי היהדות בדורנו, הצביע על שתי הבריתות שבהן התחייב העם היהודי: ברית גורל וברית ייעוד.
ברית גורל – הברית בין ה' ועם ישראל איננה ניתנת להפרה בשום תנאי, לא בשל דרך החיים ולא בשל תוצאות המעשים. כל יהודי קשור מכוח הברית הזו לכל יהודי אחר, בברית המחייבת אותו להיות עָרֵב ואכפתי כלפי כל יהודי אחר באשר הוא, לשמוח בשמחתו ולדאוג בדאגתו.
ברית ייעוד – כל היהודים קשורים זה בזה מתוקף ייעוד משותף. החובה של כל יהודי היא 'להתעלות על עצמו ולהידמות לבוראו', כלומר לדרוש מעצמו מעבר לכל נורמה אנושית, לחיות את חייו על פי הציווי של בורא העולם אלוקי ישראל, ועל פי הערכים הנצחיים שנובעים מהתורה והמצוות.
כאן מצויה התשובה לשאלת מהותה של הזהות היהודית. אכן, השפה, הכלכלה, התרבות והטריטוריה המשותפות הן אמצעי זיהוי לעם, אך הן אינן אמצעי זהות. יהודי יכול 'ללבוש' אמצעי זיהוי של העמים שבהם הוא חי, לעתים יבַדֵל את עצמו באמצעים אלו מרצונו או בעל כורחו מהעמים האחרים, אך אלו אמצעי זיהוי בלבד; זהותו היא עומק הקשר שבין היהודים לבין עצמם ובין כל יהודי פרטי לכלל ישראל, בקשר של גורל ובקשר של ייעוד. לפיכך, מסקנתו של סטאלין הייתה שגויה; עם ישראל הוא אכן עם. משתי הבריתות הללו נובעת המחויבות של מדינת ישראל להעלות אליה יהודים מכל התפוצות – מברית הגורל המשותף של כל היהודים באשר הם, ומברית הייעוד המשותף של העם היהודי.

עם ישראל כגוף אחד: אהבת ישראל וערבות הדדית
מעמד הר סיני היה מעין 'התכה' של בני ישראל לגוף אחד. הביטוי 'כל ישראל ערֵבים זה לזה', או בנוסח אחר: 'כל ישראל ערֵבים זה בזה' - אין כוונתו לערבוב מרכיבים כמו בתערובת, אלא מלשון ערבות ואחריות של כל אדם מישראל על רעהו, והאפשרות להשפיע עליו לזכות או לחובה.
מלבד האחריות האישית של היהודי כלפי הבורא, מחויב כל יהודי בהתנהגות הולמת כלפי אחיו מישראל, מתוך שייכותו לכלל. ערבות זו מאפשרת גם, מבחינה הלכתית, להוציא יהודי אחר ידי חובה במעשה של מצווה, ולהיות שליחו במילוי חובתו זו.
כך צומחת כלפי כל אחד מישראל אהבת נפש; כמו שאדם חומל על עצמו ועל ממונו, כך הוא חש כלפי זולתו. וכמו שרוצה היהודי שיספרו עליו רק טוב ויידונו את מעשיו תמיד לצד הטוב והישר, כך הוא מחויב כלפי כל אחד ואחת מישראל.
מחויבות זו ואהבה זו לכלל ישראל, אינן שוללות את החיבה והעזרה שיש להגיש לכל אדם, יהודי ושאינו יהודי, שהרי כל בני האדם הם מצאצאי אדם הראשון, ונבראו בצלם אלוקים.

'העם הנבחר' – התנשאות או שליחות?
שופטת בית המשפט העליון בארצות הברית, רות גינזבורג, כתבה: 'כשאתה יהודי, העולם מסתכל עליך ככזה. וזו מורשת שעליך להיות גאה בה. ואז, גם כן, זה משהו שאינך מסוגל לברוח ממנו מכיוון שהעולם לא יניח לך'.
משעה שנכרתה הברית בין ה' לעם ישראל, התנהגותו של היהודי בכל מקום נשפטת על ידי העולם ועל ידי עצמו בעין בוחנת. לא תמיד פועל יחס זה לטובה. נבדלותו וייחודו של עם ישראל הולידו לאורך הדורות גילויי אנטישמיות מצד אחד, ואמונות בדבר החלפת העם הנבחר בעם אחר, כנושא דברו של האל, מצד אחר. העובדה כי עם ישראל נרדף גם בשעה שהיה בשפל המדרגה מבחינה לאומית ואנושית, מוכיחה כי שורש המחלוקת שבין ישראל לעמים עמוק מקנאה בלבד.

וכיצד עם ישראל עצמו רואה את תפקידו?
הברכה שמברך היהודי בכל בוקר - 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו' – מלמדת כי 'העמים', הקבוצה שמתוכה נבחר העם היהודי, היא קבוצה איכותית בפני עצמה, שהרי מה היתרון בבחירתו אם הקבוצה שממנה נבחר היא קבוצה נחותה? אדרבה, מתוך הכרת ערך האדם באשר הוא, מקדיש עצמו אחד מהכלל לשליחות למען הכלל. מתוך הכרת ערך האדם והכרת ייעודם של כל בני האדם באשר הם, נבחר עם ישראל למסור את דבר ה' לכל האנושות ולהוביל אותה בדרך החיים הנכונה.
הייעוד שאליו מכוון עם ישראל באחרית הימים, כפי שמובע בדברי הנביאים, למשל אצל הנביא ישעיהו, הוא להביא את העולם לקבל את דרך ה' כדרך החיים הנכונה לכל עם לפי ייחודו. לו היה עם ישראל חפץ להישאר נבחר ומיוחד ונעלה, היה שומר את תורתו ודבר ה' לעצמו בלבד.
יחד עם זאת, השפעת ישראל בעולם איננה מסתכמת בייעוד זה בלבד; עצם מציאותו של ישראל בעולם, ההיסטוריה שלו כעם בין העמים, אורח חייו ומורשתו - הם עצמם מסר מתמשך בחיי האנושות והשפעתו ניכרת עד ימינו על העולם כולו, למשל ביום המנוחה השבועי, בשמירת איסורי עריות, במונותיאיזם ועוד.
'עם נבחר' משמעו הוא שישראל הוא העם שנבחר לקבל עול שליחות זה, על טובתה ועל האחריות שבה.

*הספר "נתיב ליהדות" מאת הרב חיים אירם והרב אלדד זמיר (הוצאת 'מגיד') הוא ניסיון ראשון מסוגו להנגיש לקוראים המעוניינים להיחשף למעמקיה של מורשת ישראל עולם יהודי שלם, לרבות התייחסות מרתקת להלכה ומשמעותה, למנהג ולאורחות החיים, לאמונה, להגות ועוד

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine