הצעירה שעשתה “עלייה כפולה”

אנסטסיה אורשקין (25) עלתה לארץ מאוקראינה בגיל 5, אך לאחר זמן קצר החליטו הוריה לחזור למולדתם. אז מה גרם לה לעלות שוב ארצה לאחר שנים רבות? ומה הדבר שהכי הפתיע אותה בקורס הגיור של נתיב?

כמה פעמים אפשר לעלות לישראל? מסתבר שהתשובה לכך יכולה להיות מעט מתעתעת, במיוחד אם תשאלו את אנסטסיה אורשקין (25) מירושלים. אבל רגע, מיד נגיע לזה.

וכעת, לחדשות החמות: בסוף חודש נובמבר, הופתעה אנסטסיה באמצע אחד השיעורים שבהם השתתפה בקורס נתיב. המורה קיבלה שיחת טלפון והתבקשה להמליץ על תלמיד או תלמידה שיהיו מוכנים להגיע לפאנל שמתקיים בסוכנות היהודית. “כל מה שאת צריכה זה לספר את הסיפור שלך ועל הלימודים אצלנו בנתיב”, אמרה לה המורה. אנסטסיה הסכימה מיד, ובתוך זמן קצר מצאה את עצמה בפאנל רב-משתתפים עם היו”ר הטרי של הסוכנות היהודית, דורון אלמוג. “פגשתי אותו ואת המשתתפים האחרים, וסיפרתי את סיפורי. הרגשתי שאני עושה משהו חשוב, משהו בעל ערך”, היא מספרת.

“ידעתי שישראל היא הבית עוד לפני שעליתי”

כאשר נשאלת אנסטסיה מתי עלתה ארצה, התשובה המיידית שלה היא “אפריל 2020, בזמן הקורונה”. אבל לאחר שיחה קצרה, היא מפתיעה ומגלה כי עלתה עם הוריה מאוקראינה כבר בהיותה בת 5. “זו היתה בעצם העלייה הראשונה שלי. הגעתי עם הוריי, התגוררנו בחולון והייתי פה בגן חובה ובכיתה אל”ף, אבל לאחר כשנתיים בארץ, חזרנו לאוקראינה”, היא מספרת. “אני זוכרת היטב את העלייה עצמה – שלושה ימים בספינה בים, וגם את הפעולות שעשו לנו, ילדי העולים, מדריכים שונים. סיפרו לנו על יהדות, על המסורת, על התרבות ועל חגי ישראל. כל אלו זכורים לי לטובה. באותו זמן הייתי בטוחה שאני יהודייה, כי אבי יהודי, אבל רק בגיל 12 או 14 הבנתי שיהודי הוא מי שאמו יהודייה”.

כצעירה באוקראינה, זהותה היהודית היתה נוכחת בחייה כל העת. “עוד הרבה לפני שעליתי שוב, ידעתי שישראל היא הבית שלי”.

בספטמבר 2019 התחושות המשמעותיות הפכו למעשים בפועל – והיא הגיעה לישראל כדי ללמוד עברית באולפן למשך שלושה חודשים. “שכחתי את כל העברית שלי מהילדות”, היא צוחקת. “הייתי צריכה לרענן אותה, ובעצם ללמוד אותה מחדש”. כאמור, באביב 2020 העלייה הפכה להיות רשמית, ואנסטסיה החליטה לגור בירושלים. הוריה נותרו בחו”ל – בשל המלחה באוקראינה, אמה עברה להתגורר אצל קרובי משפחה בגרמניה, ואביה נאלץ להישאר באוקראינה.

המשימה: לעלות לשלב הבא

אז הבנו למה עשית עלייה, אבל מדוע החלטת להתגייר? “פשוט הבנתי שאני רוצה ‘לעלות לשלב הבא’. הבנתי שאין לי למה לחכות. באותו זמן עדיין לא הכרתי את בן זוגי, חיים, אבל בהחלט ידעתי שאני רוצה להקים משפחה. הבנתי גם שאני נמצאת מספיק זמן בארץ כדי להתקדם הלאה – ולהפוך ליהודייה באופן רשמי”.

מעבר לגיור עצמו – מה קיבלת מהקורס בנתיב? היו דברים שהפתיעו אותך? “הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא האנשים שהכרתי בקורס – שחלקם הפכו לידידים מאוד קרובים. גם השיעורים עצמם מרתקים בעיניי. בעבר הייתי זמן-מה מדריכה של הסוכנות באוקראינה, וחשבתי שאני מכירה דברים רבים ביהדות. ידעתי הרבה על מנהגי החגים ועל המסורת, אבל הופתעתי לגלות עולם שלם של תכנים. למשל הקריאה בתורה. פתאום, כשאני קוראת היום בספר בראשית, אני רואה ומבינה דברים אחרת, באופן עמוק יותר. וזה מאוד מוצא חן בעיניי. גם כל מה שקשור בברכות ובסידור נראה לי מרתק”.

נשמע שאת מכירה רבדים ביהדות שגם ישראלים ותיקים אינם מכירים, נכון? “אולי.. לא יודעת. אבל לא מזמן שמעתי שיש ישראלים שלא יודעים מה זה קידוש…”

ואיך הקשר עם המשפחה המלווה שלך? “הם גרים לידי, ויש לי ולבן הזוג שלי קשר קרוב איתם. למזלי, המלווה שלי הוא רב, איש מאוד מעניין עם ידע עצום. בזכותו אני לא רק מקבלת תשובות לשאלות רבות, אלא גם מתקרבת מאוד לנושאים שנלמדים בקורס. הוא משלים לי את התמונה הגדולה”.

לסיום, מה הדבר שהכי מוצא חן בעינייך בקורס? “יצרתי קשר מאוד מיוחד עם המורה שלי, בלה. השילוב של אותו קשר, יחד עם האנשים שפגשתי וחומר הלימוד – גורם לי להתרגש לפני כל שיעור מחדש!”