ים של חוויות (טובות!)

אנחנו, בנתיב, כבר רגילים לפגוש סיפורים מרתקים… שהרי התחקות אחר היסטוריה משפחתית ויציאה למסע המחבר אותך לשורשים היהודיים שלך, הם חומר ממנו כותבים תסריטים לשוברי קופות 😊 אבל אפילו על רקע כל המפגשים הפנטסטיים שכבר חווינו עם מתגיירים, סיפורם של ים וחנוך, מיוחד במינו. רוצים לדעת מדוע? פשוט תמשיכו לקרוא..

פרק ראשון – הסוד…
אם הייתם פוגשים את ים לפני כמה שנים באיזה בית קפה, איש מכם לא היה מעלה בדעתו שהיא אינה יהודייה… שום דבר במראה, במבטא או בהתנהלות לא היה מסגיר אותה. אחרי הכל היא פה מגיל שנתיים… ובכל זאת, במשך שנים ארוכות ארוכות, היא נשאה איתה סוד… את העובדה שלמרות שהיא ישראלית לכל דבר ועניין, היא אינה יהודיה (רשמית לפחות..).
איך מסתובבים בעולם הזה כל כך הרבה זמן עם עול כזה שצריך להסתיר ולמה בכלל? אנחנו שואלים אותה. “כשהייתי קטנה” מספרת לנו ים בגילוי לב, “זה כמובן לא הפריע לי כי הייתי קטנה 😊 וגם לא ידעתי. מאוחר יותר, כשגדלתי, אמא שלי סיפרה לי שאני בעצם לא יהודיה. אבל אם לא די בשוק הזה, הקושי האמיתי היה הבקשה של אמא שלי לא לספר את זה לאף אחד!
כדי להבין את התסבוכת הזו צריך קצת רקע… שורשי משפחתו של אבא שלי נמצאים באוקריינה. מדובר במשפחה יהודית דתית שניהלה בית כנסת וחלקים גדולים ממנה נספו בשואה. אבי היה נשוי בעבר ופגש ברוסיה את אמי שהייתה צעירה ממנו. הם נישאו אחרי שהוריו נפטרו וכשחזרו לישראל שנתיים אחרי שנולדתי, לא רצו שהמשפחה תגלה כי אשתו החדשה אינה יהודיה. לכן נאלצתי לשאת את הסוד הזה במשך שנים ארוכות ולהתמודד עם הקשיים שהתלוו לזה”.
ספרי קצת על הקשיים…
“אם הייתי יכולה לסכם במילה אחת את הקושי הייתי אומרת בפשטות – חוסר שייכות. למרות שאני פה מגיל צעיר, חוויתי קושי בכמה מישורים. קודם כל היה את עניין ה”עולים החדשים” אותו חוויתי יותר דרך ההורים שלי. אבא שלי היה ברוסיה פרופסור לכימיה ופה בארץ עבד בתור סבל ושומר.. וגם לאמא שלי לא היה קל להשתלב. בשנים הראשונות בהחלט הרגשתי כמו עולה חדשה אבל גם אחר כך, למרות שכבר הפכתי לישראלית בכל מובן, הסוד הזה שהייתי צריכה להסתיר גרם לי תמיד לחוש לא שייכת. בכל מקום אליו הגעתי ידעתי עמוק בפנים שאני לא כמו כולם והייתי צריכה להסתיר את העובדה שאני לא יהודיה. זה ליווה אותי בבית הספר, בשעות הפנאי ומאחור יותר גם עם בני זוג שהכרתי. אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה עלבון צורב זה לגלות שמישהו שיצאת איתו נעלם ומחק אותך מכל מקום אפשרי כי סיפרת לו שאת לא יהודיה…”.
למה בעצם אמא לא התגיירה ופתרה עבורך את כל הקושי הזה?
“שוחחתי עם אמא שלי על הנושא לא פעם” אומרת ים, “אבל אמא שלי משום מה לא נתנה לי אף פעם תשובה ברורה… עד היום, אפילו אחרי שהתגיירתי, אני לא באמת יודעת…”

פרק שני – ההחלטה
ספרי לנו על הרגע הזה בו החלטת להתגייר…
“אני חייבת לומר שמאז ומעולם הרגשתי יהודיה” צוחקת ים, “לא יודעת להסביר את זה, אבל תמיד רציתי לחגוג את כל החגים, לציין את כל המועדים ובאופן כללי להתקרב ככל האפשר ליהדות. בגיל 20 הגיע הרגע בו הרגשתי שזה הזמן והתחלתי את התהליך, אבל הוא נגדע בעודו באיבו… הסיבה לכך הייתה שבאותה תקופה הייתי עם בן זוג אבל הוא פשוט לא היה שם בשבילי… למי שלא יודע, כשמתחילים תהליך עם בן/בת זוג, מחויבים לעשות את הדרך יחד ואם אחד הצדדים לא משתף פעולה, לא ניתן להמשיך… אז שוב חוויתי מפח נפש גדול שכלל גם נטישה של התהליך וגם פרידה מבן הזוג כתוצאה מכך. עבר כמעט עשור נוסף עד שניסיתי שוב…”
וואווו, כל כך הרבה זמן? למה?
“למרות שזה ישמע מוזר, בדיעבד אני חושבת שטוב שזה קרה” היא אומרת, “בספר קהלת פרק ג’ כתוב: לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם ואני ממש מתחברת לגישה הזו. גיור הוא תהליך שדורש בגרות, בשלות ורצון כן ואמיתי. כדי להצליח צריכים להתקיים כמה וכמה תנאים ואצלי הם חברו יחד בטיימינג הספציפי הזה. וכשאני אומרת ה’זה’, אני מתכוונת כמובן גם לעובדה שחנוך נכנס לחיי, בדיוק ברגע הנכון כדי לעזור לכל הדבר המדהמים הזה לקרות”.
זה הרגע לספר לנו על חנוך…
“עם חנוך” היא אומרת בחיוך רחב “זה היה כל כך טבעי. הוא בן הזוג הראשון שחשפתי בפניו את עובדת היותי לא יהודיה כבר מהפגישה השניה שלנו, דבר שלא היה קל לעשות במיוחד לאור העובדה שחנוך היה קרוב לדת כבר באותה תקופה. חנוך אמנם לא מגיע ממשפחה דתית, אבל כשהכרנו הוא כבר ניהל אורח חיים דתי והיה לי חשוב שידע. ואם הייתי צריכה הוכחה לכך ש’הוא האחד’, הרי שקיבלתי אותה כשהוא נרתם כל כולו לתהליך ואמר לי בצורה הכי ברורה שהוא יהיה לצידי ויעשה כל מה שצריך כדי שנשלים את התהליך בהצלחה יחד!
וכך היה.
אני חייבת לציין שבמקביל להתרגשות והשמחה שביציאה לדרך החדשה הזו שלי באופן אישי ושלנו כזוג, עברתי תקופה לא קלה מאחר ואבי ז”ל היה בדיוק על ערש דווי. את חנוך הכרתי בסך הכל שבוע לפני שאבי נפטר ולמרות תקופת ההיכרות הקצרה כל כך, כבר אז הוא היה שם בשבילי גם ברגעים הקשים בהם סעדתי את אבי ועשה הכל כדי שלא אשבר ואוותר למרות העומס הרגשי העצום בו הייתי נתונה. אם יש קשר שאפשר להגדיר כ’מתנה משמיים’ זה ללא ספק מה שיש לחנוך ולי 😊

פרק שלישי – המסע
“מיד אחרי גילוי המצבה” מספרת ים, “ניגשנו ונרשמנו לגיור וכך התחיל תהליך מדהים, מעשיר ומרגש שהביא אותנו למקום המאושר בו אנחנו נמצאים היום”.
אז ספרי לנו על הגיור עצמו…
“עבור מישהי שתמיד לא הבינה איך מכל האנשים בעולם, דווקא אני לא יהודיה” היא צוחקת, “החיבור לכל מה שהגיור מסמל הייתה טבעית ומיד הרגשתי בבית. תוסיפו על זה את העובדה שבן הזוג שלי בעצמו קרוב לדת וגם עבורו מדובר בהזדמנות להעשיר את הידע שלו וקיבלתם שני אנשים מלאים בסקרנות והתלהבות, דברים שמאד עזרו לנו גם להצליח בתהליך אבל בעיקר ליהנות!”.
למה בחרתם בנתיב דווקא?
“כמובן שלפני שנרשמנו ערכתי סוג של ‘סקר שוק’… קראתי, התעניינתי, בדקתי וה’וייב’ של נתיב פשוט כבש אותי. משהו בדיבור בגובה העיניים, בשקיפות ובזה שגורמים לך להרגיש רצוי חיבר אותי לשם. גם השיחה שניהלה איתי הנציגה שדיברה איתי אחרי שביקשתי פרטים, גרמה לי להבין שבנתיב אמצא את כל מה שאני מחפשת. ובסופו של דבר, אני כמובן יכולה לומר בפה מלא שלא התאכזבנו 😊”.
איך התמודדתם עם הלימודים?
“היסטוריה ותנ”ך היו מילדות שני המקצועות האהובים עלי, אז מה נראה לכם?” היא צוחקת. “עבורי זו הייתה מתנה להגיע לשיעורים ונהניתי מכל רגע. המורים היו מדהימים, בקיאים בחומר ויודעים איך להעביר אותו בצורה שתסקרן ותלהיב, הייתי מקשיבה בפה פעור לסיפורים האישיים שלהם ופשוט מתמוגגת”.
ואיך חנוך הרגיש?
“חנוך אמנם עבד מאד קשה באותה תקופה, אבל לא ויתר והגיע לא רק ל’שיעורי החובה’, אלא ממש לכל השיעורים! עבורו היה מדובר בהזדמנות כפולה – גם להעשיר את הידע שלו ולהרוות את צמאונו לתובנות וגם לשהות עוד במחיצתי 😊”.

פרק רביעי – מעמד בית הדין
“אני חייבת לומר שפחדתי מאד מהרגע הזה” אומרת ים בכובד ראש, “כל הזמן לחששו במסדרונות על בית הדין, על כמה זה קשה, על זה שעושים הכל כדי להכשיל אותך ועל זה שרק מעטים עוברים, בטח בפעם הראשונה. סביב העניין הזה צצו המון המון שמועות וכדרכן של שמועות, חלקן היו (בדיעבד) מוגזמות או כאלו שאין להן אחיזה במציאות, אבל באותו רגע זה לא תרם לביטחון שלי והייתי בטוחה שאני לא עוברת…”.
ואיך זה עבר בסוף?
“עבר בצורה נהדרת!” היא אומרת בגאווה, “קמנו בבוקר, התפללנו שחרית והתמלאנו באנרגיות טובות. המורה שלנו לא היה יכול להגיע וזה מאד הלחיץ אותנו אבל החלטנו שאנחנו פשוט מביאים את עצמנו וזהו. בפועל הדיינים היו ממש נחמדים, הם אמנם שאלו ולא חיפפו, אבל אחרי שהתחלתי לענות בהרחבה על כל שאלה, הם אמרו לנו: טוב, בסדר, די, אתם לא צריכים לפרט את כל הפרשנויות הבנו שאתם בקיאים בחומר” היא צוחקת.
וזהו, עברתם?
“האמת שזה לא קרה באותו רגע. באותה תקופה גרנו יחד באותו בית ולמרות שהקפדנו על כל ענייני האישות, הדיינים לא אהבו את הרעיון שאנחנו חיים תחת קורת גג אחת לפני שאנחנו נשואים כדת וכדין. אז הם ביקשו שניפרד לכמה חודשים על החתונה”.
ונפרדתם?
“לא, אמרנו להם שאנחנו כבר נחשבים כנשואים, שיש בנינו אהבה גדולה והם יכולים להתרשם בעצמם מעוצמת הקשר מחד ומהמחויבות שלנו לבניית בית יהודי אמיתי מאידך. עבורנו לא מדובר בתהליך שנועד רק לקבל איזו חותמת גומי, אלא שאיפה אמיתית להקים בית יהודי בישראל, כזה שמתנהל על פי ערכי הדת ולכן אנחנו לא חושבים שהעובדה שאנחנו חיים יחד באותו בית לפני החתונה צריך לפסול אותנו. הדיינים אמרו שזו בעיה והם צריכים להתייעץ, הם יצאו ואחרי 10 דקות חזרו והודיעו לנו שעברנו! כנראה הם באמת ראו את האהבה הגדולה שיש לנו אחד לשניה וכמובן ליהדות עצמה ונתנו לנו את ברכתם. זה היה מרגש ברמות!”.

פרק חמישי ואחרון – יהודיה!
“אני לא יכולה לתאר לכם איזו התעלות אחזה בי כשיצאנו מבית הדין” היא מספרת בהתרגשות “פרצתי בבכי של אושר ולא יכולתי להפסיק… חנוך רקד מסביבי ושר לי ‘שובו בנים’, המורה שליוותה אותנו חיבקה אותי ואני הרגשתי איך העול הזה שסחבתי שנים פשוט ירד לי מהכתפיים ושאני חופשייה סוף סוף להיות מי שתמיד ידעתי שאני. ואם זה לא הספיק, אחרי החתונה שלנו סגרנו מעגל גם עם האנשים המדהימים מנתיב… התחתנו ביום שישי ואת סוף השבוע בילינו במלון. רצה הגורל וביום ראשון הגיעו כל אנשי הצוות של נתיב ליום עיון ולמרות שנפגשנו במקרה, הם מיד התגייסו לשמח אותנו, קיימו טקס 7 ברכות והרגשנו כאילו עשו לנו טקס חתונה מחודש. אין ספק שנתיב הפכו לחלק מהמשפחה שלי וברור לי שהם יהיו שם בשבילי מתי שאזדקק.
אמנם אני עדיין לא אמא, אבל אני בטוחה שזו פשוט תחושה של לידה. ביום הזה נולדתי מחדש”.

איזו עצה למי שרוצה להתחיל את התהליך?
“פשוט בואו לתהליך באהבה ומתוך רצון כן ואמיתי להיות יהודי”, היא אומרת.

ולנו כל מה שנותר הוא לצטט עבור ים וחנוך את אחד הפסוקים היפים משיר השירים:
“מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה” ולאחל להם שיזכו להקים בית יהודי מלא בשמחה ואהבה.