“בדרך מנתב”ג לקרית ים אמא אמרה: ‘סשנקה, תסתכלי איזה יופי. איזה ים, איזה עצי דקל’” – NATIV Magazine

“בדרך מנתב”ג לקרית ים אמא אמרה: ‘סשנקה, תסתכלי איזה יופי. איזה ים, איזה עצי דקל'”

(צילום: אדוארד קפרוב)

שירה אלכסנדרה נידם, בת 28, מדריכת מחשבים. נולדה באוזבקיסטן. עלתה לארץ ב-1994. גרה בקריית חיים. בוגרת כיתת הכנה לגיור של נתיב

שירה נידם התחילה את תהליך הגיור כבר כשהיתה חיילת. “קורס נתיב היה התקופה הכי יפה שלי בצבא”, היא מספרת, “אבל היו גם רגעים קשים. כמה פעמים פרצתי בבכי. זה לא פשוט לחפור בעבר, להתעמק בהיסטוריה המשפחתית. לספר לכולם שאני לא מכירה את האבא הביולוגי שלי”.

אביה הביולוגי של שירה כבר לא היה בתמונה כשנולדה באוזבקיסטן ב-1988, “ומהסיפורים אני יודעת שהוא יהודי”, היא אומרת. כעבור זמן נישאה אמה לגבר אחר, רוסי, “והוא האבא שגידל אותי באמת”. לארץ הגיעה כשהיתה בת שש, “ואני זוכרת את היום שהגענו לישראל. נסענו במונית מנתב”ג לקרית ים, ואמא אמרה לי: ‘סשנקה, תסתכלי איזה יופי. איזה ים, איזה עצי דקל’. קראו לי אז סשה אוקסנגנדלר.

“באותה שנה הלכתי לכיתה א’. בית הספר היה בבניין הסמוך לבית שלנו. קלטתי את השפה די מהר, מצאתי חברים, הכל היה טוב. אבל ההורים עבדו קשה, ימים ולילות. הסתובבתי עם מפתח על הצוואר, חזרתי הביתה לבד, חיממתי לעצמי אוכל”.

העבודה סביב השעון השפיעה על חיי המשפחה. אחרי שנפרדו וחזרו כמה פעמים, הוריה של שירה התגרשו. לפני כעשור עזב אביה למוסקבה. “הוא קיבל שם עבודה במקצוע שלו – מהנדס בניין. בארץ הוא נאלץ לעבוד כרתך”.

מה הזיקה שלך ליהדות חוץ מאביך הביולוגי?

“סבא שלי מצד אמא יהודי. אשתו הראשונה הייתה יהודייה, והשנייה רוסייה. ההורים שלו היו יהודים מסורתיים, וכל האחים שלו עלו לארץ בשנות השבעים, אבל הוא היה רחוק מהיהדות. כשהתחתן עם האישה הרוסייה, ההורים שלו היו ממש לא מרוצים, וכשהילדים שלו מהנישואים הראשונים ביקשו ממנו לחתום על הסכמה כדי שיוכלו לעלות לישראל, הוא סירב. זה היה עוד בתקופה של ברית המועצות. בסופו של דבר הוא חתם להם, אבל כנראה נשאר משקע, כי הם לא רוצים להיות בקשר איתנו. חבל, ככה מפספסים עוד משפחה”.

החיים בארץ קירבו אתכם ליהדות?

“לא. גדלתי בבית חילוני לגמרי. כל חג היה בשבילנו סיבה למסיבה – ערכנו שולחן, אכלנו, שתינו, אבל לא משהו מעבר לזה. בכיתה א’ אמא נתנה לי לבית הספר כריך עם חמאה ונקניק. כולם הסתכלו עלי בצורה מוזרה. היא גם תמיד הלבישה אותי נורא חם, כמו שזה היה מקובל שם. פעם המורה שלי הזמינה אותה לשיחה והסבירה שלא כדאי לשים עלי יותר מדי שכבות”.

הפריע לך שאת לא יהודייה לפי ההלכה?

“לא. בכלל לא הייתי מודעת לזה. אמנם השיעור האהוב עלי בבית הספר היה התנ”ך, אבל לא ידעתי את חוקי ההלכה, ומדי פעם שמעתי בבית סיפורים על קרובי משפחה שנפגעו מאנטישמיות בברית המועצות. לכן כשקיבלתי זימון לקורס נתיב לפני הגיוס, חשבתי שזאת טעות. הייתי בהלם כשהתברר לי שאני לא יהודייה”.

הוא זה שגרם לי להשלים את התהליך. שירה אלכסנדרה ובעלה ליאור (צילום: אדוארד קפרוב)

שירה השלימה את המסלול הצבאי של נתיב, אבל כשהגיעה הזמן להתייצב בבית הדין – היא נשארה בבית. “הכל קרה מהר מדי מבחינתי”, היא מסבירה. “בסמינר ב’ התחלנו לברך, להתפלל שלוש פעמים ביום, ולא הייתה לי שום התנגדות לזה, אבל לא הייתי בשלה נפשית למעבר הזה. אז לא הגעתי למפגש עם הרבנים והחמצתי את ההזדמנות. בדיעבד אני חושבת שגם זה היה לטובה, כי כל דבר בעתו. תהליך הגיור שעברתי בשנה שעברה יחד עם בן הזוג שלי ליאור – שהיום הוא כבר בעלי – היה פשוט מדהים!”

עברתם את כל התהליך ממש ביחד?

“כן, ליאור תמך בי בכל רגע. כלומר, הוא לא היה צריך לעבור גיור – הוא בא ממשפחה מסורתית ממוצא מרוקאי, יש לו אח חרדי – אבל הוא ממש השתתף בתהליך”.

איך הכרתם?

“אחרי הצבא למדתי במכללת השף וכשסיימתי התחלתי לעבוד בתור קונדיטורית במלון בעכו. ליאור גם עבד שם, כשף-קונדיטור, והתחלנו לצאת. הוא זה שגרם לי להשלים את תהליך הגיור. הוא גם שכנע אותי לעזוב את הקונדיטוריה, כי זאת עבודה פיזית קשה מאוד”.

הוא לא השתעמם בשיעורים?

“הוא דווקא מאוד נהנה. המורים בקורס היו נהדרים, והמורה אביהו – אין מצב שאתה שואל אותו משהו והוא יענה לך ‘ככה’ או ‘זה מה שכתוב’. הוא מסביר הכול בצורה כל כך הגיונית שאתה חושב, איך לא ידעתי את זה קודם? ליאור פעם חיבק אותו ואמר: ‘עכשיו אני מבין את מה שקודם עשיתי בצורה מכנית, כמו רובוט. גרמת לי להבין מה בדיוק אני עושה’. כל הקורס, כולל משפחה מלווה, בית הדין והמקווה, היה חוויה מדהימה”.

איך אמא שלך קיבלה את ליאור?

“יפה מאוד. היא גם תמכה בי נפשית לאורך כל התהליך. גם בת דודה שלי שהתגיירה בצבא תמכה, והמשפחה של ליאור. אבא שלו ואחיו אפילו באו איתנו לבית דין. בכלל, עברתי את כל התהליך רק בזכות האנשים שעזרו לי ותמכו בי – בעלי, המשפחות שלנו, המורים. לכולם אני רוצה להגיד תודה רבה”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine