כיתת גיור מקוונת? יש דבר כזה – NATIV Magazine

כיתת גיור מקוונת? יש דבר כזה

(איור: ליאב צברי)

בכיתה הזאת לומדים יותר מעשרים תלמידים. הם כבר מכירים זה את זה, יודעים מי אוהב לדבר על עצמו ומי מעדיף שלא, מי מתעניין בדת ומסורת ומי מתלהב מנושאים היסטוריים ותולדות המדינה. אבל הם מעולם לא נפגשו פנים אל פנים. פעם בשבוע מתיישב כל אחד מהם מול המחשב, פותח מיקרופון, מתחבר לתוכנה ונכנס לכיתה המקוונת של נתיב.

“המסגרת הזאת נקראת ‘גיור בקהילה'”, מסביר אסף רובינזון, המורה של הכיתה המקוונת. “היא מיועדת לאנשים שמכל מיני סיבות לא יכולים להגיע לכיתה רגילה. למשל אנשים מוגבלים, או כאלה שעובדים במשמרות ארוכות כמו רופאים ואחיות, אמהות חד הוריות ואנשים שגרים ביישובים שרחוקים מכל המקומות שיש בהם כיתות רגילות”.

הלימודים מתקיימים במשך שנה. בכל שבוע, בשעות הערב, מתכנסים התלמידים לשעתיים של שיעור אונליין. פעם בשבועיים כל אחד מהם נפגש פיזית עם חונך אישי, שתפקידו לסייע לאורך התהליך, וכמו בכיתה רגילה, לכל תלמיד מוצמדת משפחה מלווה.

“מזל שמצאתי את הכיתה הזאת”, אומרת אירנה, בוגרת המחזור הראשון של גיור בקהילה. “אני עובדת במשמרות ארוכות כמתכנתת במרכז רפואי, ולא הצלחתי למצוא זמן להגיע לכיתה רגילה. אחותי הגדולה עברה גיור כשהייתי בת 13, ומאז גם אני רציתי להתגייר. אמנם רק אבא שלי יהודי, אבל שמרנו כשרות בבית וחגגנו חגים. כשהגעתי לארץ מסנט פטרבורג הייתי בת חמש, ותמיד הרגשתי כיהודייה וישראלית לכל דבר”.

אירנה מודה שלכיתה המקוונת היה עוד יתרון מבחינתה. “אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קשה להתבטא ולספר על עצמי לו הייתי עומדת באמת מול כולם. השיחה באמצעות המחשב היתה הרבה יותר נוחה לי”.

לויקטוריה, שלומדת כעת בקורס המקוון, דווקא חסר המגע הישיר. “אני בן אדם מאוד חברותי”, היא אומרת, “והייתי שמחה ליצור קשר אינטנסיבי יותר עם החברים לכיתה. אבל לא נורא, העיקר זה הלימודים. בלי הכיתה המקוונת, לא הייתי יכולה לעשות את הקורס”.

ויקטוריה ובעלה עלו לארץ מאוקראינה ב-2012. לפני שנתיים וחצי נולד להם בן, וזמן קצר לאחר מכן הם נפרדו. מאז ויקטוריה מגדלת את הילד לבד ויחד עם זאת עובדת במשרה מלאה כעורכת דין. מה שהיא לא מספיקה במשרד, היא משלימה בבית. בתנאי חייה הנוכחיים, היא לא יכולה לצאת ללימודים. “אז עשיתי הסכם עם הילד שלי”, היא אומרת, “בזמן השיעור הוא רואה טלוויזיה או משחק ולא מפריע לי. אבל הוא כל הזמן נמצא על השטיח מול העיניים שלי, כך שאני יודעת מה קורה איתו”.

מה הניע אותך להתחיל בתהליך הגיור?

“אני אוקראינית, אבל בעלי לשעבר בא ממשפחה יהודית מסורתית. כשהבן שלנו נולד, עשינו לו ברית מילה, וכבר אז ידעתי שבשלב מסוים אתגייר. אחרי שנפרדתי מבעלי, החברים שלי, שרובם ישראלים, ממש נרתמו לעזרתי. כל חג היינו מבלים עם משפחה אחרת. לא הרגשתי לבד, כל הזמן היה מישהו לידי. לכן אני מרגישה כאן בבית ושאני חלק מעם ישראל”.

את מצליחה לקלוט בקלות את החומר בשיעורים אונליין?

“כן, אין שום בעיה. הכל מוסבר לנו בפרטי פרטים, חומר הקריאה שלנו נמצא בקבצים ברשת, ויש לנו שיעורי בית. חוץ מזה, יש דברים שקורים מחוץ למרחב הווירטואלי: הפגישות עם החונך האישי, המשפחה המלווה”.

אנחנו כאילו מבקרים בבית של כל אחד מהתלמידים. אסף רובינזון מעביר שיעור של “גיור בקהילה”

גם פאול, שלמד במחזור הראשון של הכיתה המקוונת, מפגין שביעות רצון מהתוכנית. וגם לו לא היתה ברירה אחרת. לפני שנים עבר תאונת עבודה, ומאז הוא מרותק לכיסא גלגלים. “שאלתי כמה אנשים על גיור, וסיפרו לי שיש גם קורס אונליין”, הוא אומר. “נהניתי מהלימודים, מהשיחות עם המורה, עם החברים לכיתה. זה היה מעניין והרגשתי שממש הייתי צריך את זה”.

פאול הגיע לישראל ב-1978. “הייתי בן 19. שנאתי את המשטר הקומוניסטי ביוגוסלביה ורציתי לברוח משם לאן שרק אפשר. בניגוד לשאר מדינות הגוש המזרחי, ביוגוסלביה הגבולות היו פתוחים, והחלטתי לבוא לישראל. יש אצלנו אגדה משפחתית שדודה של סבתא שלי הייתה יהודייה. קיוויתי שאמצא פה בית, וזה באמת קרה”.

פאול התחתן עם ישראלית, נולדו לו ילדים והוא קיבל אזרחות. למה חיכה כל כך הרבה שנים עד שהתגייר? עד לתאונה, מתברר, עבד בעבודות פיזיות קשות שגזלו את רוב זמנו וכוחותיו. אחריה לא היה יכול יותר לצאת לעבודה, וכך התפנה לו זמן לחשוב על דברים שלא עסק בהם בעבר. הילדים שלו כבר היו גדולים – כולם יהודים בגלל אמם – והוא הרגיש שהוא רוצה ליישר איתם קו.

איך עברת את בית הדין – גם אונליין?

“לא, מה פתאום! הזמנתי רכב עם מעלון והגעתי פיזית למקום. הכל עבר טוב, עניתי על כל השאלות. זו היתה שמחה גדולה”.

אסף רובינזון, שמלמד גם בכיתות הכנה לגיור רגילות באזור רחובות, מודה שבהתחלה חשש שהשיעורים המקוונים לא יצליחו. “אבל בהמשך מצאתי את הדרך להתחבר לאנשים בלי לחוות אותם במלא העוצמה”, הוא אומר. “אני עושה שימוש נרחב בסרטונים, וגם נעזר בכל מיני מצגות, וזה שאני מלמד מהבית אפילו עוזר לי. אם אני פתאום רוצה להראות לתלמידים איזשהו ספר, אני פשוט קם ולוקח אותו מהמדף, ואם אני צריך להדליק חנוכייה, אני מביא אותה מהחדר הסמוך.

“מדי פעם הבן שלי, שהוא בן תשע, מצטרף אלינו בתחילת השיעור, ואנחנו גם מכירים את הילדים של התלמידים. ולא רק ילדים, גם בעלי חיים – כלבים וחתולים. אנחנו כאילו מבקרים בבית של כל אחד. זה ממש מקרב ומפצה על הריחוק הפיזי”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine