מנצחים את הנגיף


הקורונה תפסה את כיתת הגיור של נתיב בחדרה באמצע הקורס. כמה שיעורים בוטלו כמובן, ואז, בערך כמו בכל מקום אחר, הלימודים עברו לזום. “אבל במקרה שלנו שיעורים בזום לא יכולים להחליף את המפגש האישי במאה אחוז”, מסביר המורה נתנאל שוורץ. “כי אני לא רק מעביר לתלמידים מידע. חשוב לי לנהל אתם שיחה מעמיקה וכנה, לראות את העיניים שלהם. די קשה לעשות את זה בזום. זאת כיתה שהתחילה חזק מאוד, והקורונה פגעה בתהליך, אבל אנחנו לא מוותרים, מוצאים פתרונות יצירתיים”.

נתנאל, אב לשמונה, מלמד בקורס נתיב כבר עשר שנים. הוא הגיע לזה אחרי שעשה תואר שני במקרא באוניברסיטת בר אילן ולימד כמה שנים בתיכון. מהר מאד הוא הרגיש שזה מתאים לו. “העבודה ממש מרתקת אותי”, הוא אומר. “רוב התלמידים באים לקורס ממקום של אינטרס, אבל בסוף התהליך הם מחליטים להתחבר ליהדות ממקום של בחירה, ממקום עמוק, נקי לחלוטין. הם מגלים עולם חדש, מעגלים חברתיים חדשים.

אחד הפתרונות שנתנאל מצא לדיאלוג בימי קורונה הוא מפגשים עם התלמידים בגן ציבורי בחדרה. אמנם המפגשים לא ארוכים, ובכל זאת הם מספקים בדיוק את מה שחסר בתקופה הזאת: להביט בעיניים ולנהל דיאלוג. מעבר לזה, נתנאל מקפיד להעלות הרצאות שלו לערוץ יוטיוב שהוא מנהל. ניתן לצפות שם כבר ב-90 הרצאות. “זה מאוד עוזר לנו”, אומרת מרינה סמיונוב בת ה-22. “ממש לא נוח ללמוד מרחוק – כל פעם למישהו יש תקלה ברשת – וההרצאות של נתנאל מעניינות וברורות. הוא מדבר על התנ”ך בשפה שלנו, כך שאנחנו מבינים הכול”.

מרינה עלתה מרוסיה כשהיתה בת שנה וחצי וגדלה בפרדס חנה. “אחרי הבת מצווה”, היא מספרת, “הרבה חברות שלי התחילו לצום ביום כיפור והצטרפתי אליהן. אז הבנתי שאני לא יהודייה על פי ההלכה – אבא שלי יהודי ואמא לא. בבית לא שמרו מסורת בכלל, ומאוד חסר לי שלא חוגגים חגים, לא עושים קידוש. השלמתי את כל זה כשהלכתי לחברות. מיד אחרי הגיוס יצאתי לקורס נתיב ואחר כך לסמינרים. זה היה מאוד חשוב לי מבחינת תחושת השייכות”.

הדברים לא הלכו כמו שמרינה ציפתה. היא לא הצליחה פעמיים לעבור את בית דין הרבני. היא המשיכה לשירות אינטנסיבי מאוד כלוחמת בגדוד “אריות הירדן”, אבל עניין הגיור המשיך לדגדג לה, ושנה אחרי השחרור היא התחילה מחדש – בכיתה של נתנאל. “מרינה מתקדמת בתהליך יפה מאוד”, מספר נתנאל. “אני מאוד מעריך אותה, היא לומדת ומתפרנסת, בחורה מעמיקה ורצינית”.

מדברים על התנ”ך בשפה שלנו. מרינה סמיונוב

הכיתה מלאה בזוגות – כמעט חצי מהתלמידים. למשל, קייט ושי, שבנם אביתר נולד תוך כדי הקורס. קייט בת ה-26, שעובדת בחברה פיננסית שמתעסקת במשכנתאות, נולדה באוקראינה ועלתה עם אמא וסבתא שלה כשהיתה בת שש. בבית שמרו מסורת – חגגו את כל החגים, צמו ביום כיפור, עשו קידוש בערב שבת. אף שאמא שלה לא יהודייה לפי ההלכה, קייט תמיד הרגישה יהודייה. לעבור את הקורס ולהתגייר זה סגירת מעגל מבחינתה, משהו מאוד טבעי. שי בן ה-33, בעל משרד תיווך בנתניה ובן למשפחה מסורתית, מלווה אותה לשיעורים.

“טיפול בזוגות דורש גישה מיוחדת”, מודה נתנאל. “צריך להיות מאד קשוב לכל השינויים שמתרחשים בבית שלהם, שהופך לבית שומר תורה ומצוות. התהליך שעובר זוג תמיד יותר מורכב. צריך לעזור להם, לבקר אצלם, לנסוע איתם לבית כנסת, להכיר להם רב או מישהו שילווה אותם. לפעמים יש רתיעה מלהיכנס לבית כנסת – הם לא יודעים איך להתנהג, הם מתביישים אחד מהשני. ברגעים כאלה צריך לתמוך בהם עד כמה שאפשר”.

שי וקייט מאוד מעריכים את נתנאל. “לקראת תחילת הלימודים דווקא חששנו”, אומר שי. “לא ידענו מה בדיוק מצפה לנו. אבל כבר אחרי השיעור הראשון הבנו שהכול בסדר. נתנאל מורה נהדר, אין אנשים כאלה. הוא חידד לנו המון דברים, סיפר והסביר מה ולמה. אנחנו פה לא בשביל התעודה, זה באמת מעניין אותנו. אנחנו שומרים שבת וכשרות”.

הכיתה היתה אמורה לגשת לבית הדין הרבני לקראת ראש השנה. זה כנראה יתאחר בגלל הקורונה. בכל זאת, לפחות שי וקייט כבר יודעים מה הם יעשו מיד אחרי שיעברו את בית הדין. חתונה.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine