"הידע שרכשתי בנתיב שווה זהב. אני עדיין שומר את המחברות שלי מאז"

(צילום: אדוארד קפרוב)

דימה בולט, בן 36, מורה ומנהל העמותה "אח גדול". נולד בקישינב, מולדובה. עלה לארץ ב-1998. גר בנתניה. בוגר המסלול הצבאי של נתיב

את השיעור של המורה דימה בולט, התלמידים מאוד אוהבים. הם לומדים בו ריקודים סלוניים, "אבל זה חינוך לערכים דרך ריקוד", מדייק דימה. "אנחנו שמים דגש לא על הריקודים עצמם, אלא על היחסים בין הרוקדים. אנחנו עובדים על הנימוסים, על ההתנהגות, על ביטחון עצמי ועל כבוד לזולת".

כדי ללמד ב"כיתות רוקדות", תוכנית שמיועדת לתלמידי כיתות ד' וה' במערכת החינוך, דימה עבר הכשרה מיוחדת בניו-יורק. בין העבודה הזאת לחיי משפחה, הוא גם עומד בראש העמותה "אח גדול". "הקמתי אותה אחרי שהשתחררתי מהצבא", הוא מסביר, "במטרה לעזור לחיילים בודדים ולספק להם ליווי אישי. עובדים אצלנו כ-250 מתנדבים, רובם ככולם היו חיילים בודדים. הם עושים עבודה נהדרת. מדברים עם החבר'ה בגובה עיניים. בזכותם למאות חיילים בודדים יש כתובת שהם יכולים לפנות אליה. יש להם את מי לשתף בחוויות, עם מי להתייעץ. ב-2014 זכינו באות הנשיא לארגון מתנדבים".

היית בעצמך חייל בודד?

"כן, לאורך כל השירות, וזה לא היה קל. ההורים שלי הגיעו לארץ רק לפני חמש שנים".

דימה נולד בקישינב, "למשפחה של קצין צבא סובייטי", הוא אומר. "אבא של אמא שלי יהודי - הוא עלה לישראל, וגם האחים של אמא - אבל מעבר לזה, למשפחה שלנו לא היה קשר ליהדות. רק אחרי ההתפרקות של ברית המועצות, אמא נסעה לישראל לבקר את סבא ואת הדודים שלי. כשחזרה, היא הסבירה שכולנו זכאי עלייה ואנחנו יכולים לעבור לארץ. הייתי אז בן 14 והתחלתי להתעניין ביהדות. היה לי חבר יהודי והייתי הולך איתו לבית כנסת. גם למדתי קצת עברית ונהגתי ללכת למרכז התרבות הישראלי ולבלות במועדון נוער יהודי. כשסיימתי את בית הספר, עליתי לבד במסגרת התוכנית סל"ה. בשנה הראשונה גרתי במרכז קליטה בירושלים."

היה קשה להסתגל לחיים בארץ?

"לא במיוחד. למדתי עברית, טיילתי וגם התאמנתי - אני סייף. הייתי בנבחרת מולדובה בסיף. בארץ מצאו לי מועדון שיכולתי להתאמן בו, עד שהגיע הזמן שלי להתגייס".

איפה שירתת?

"בגולני. חתמתי קבע, הגעתי לתפקיד מ"פ. שירתתי חמש שנים. הייתי קצין מצטיין רמטכ"ל, אלוף צה"ל בכושר קרבי. היה לי שירות אינטנסיבי מאוד, לכן יצאתי לקורס נתיב רק לקראת הסוף. היתה לי שיחה עם מח"ט גולני, מין סיכום, ואז ביקשתי ממנו להוציא אותי לקורס. משם המשכתי לסמינרים".

הייתי חייל בודד. שירתתי חמש שנים, וזה היה שירות אינטנסיבי מאוד (צילום: אדוארד קפרוב)

זה היה כבר לפני עשור, "אבל אני עדיין שומר את המחברות שלי מאז", מודה דימה. "מדי פעם אני מדפדף בהן ונזכר במה שלמדנו. הידע שרכשתי בנתיב שווה זהב. זו פשוט מתנה. בשום מסגרת חינוכית אחרת אתה לא מקבל ידע כמו שם. הדברים האלה ממשיכים לשרת אותי".

דימה השלים את המסלול הצבאי, אבל רק שלוש שנים אחר כך ניגש לבית הדין. "לא הספקתי לעשות את זה מיד אחרי השחרור כי הייתי צריך להסתדר באזרחות. ואז התחלתי ללמוד ניהול ספורט במכון וינגייט, ואחר כך גם מדעי ההתנהגות. הכל לקח לי זמן. אבל כשכבר הגעתי לבית הדין, עברתי אותו בהצלחה, והתחושה היתה נהדרת. עד אז כאילו הסתכלתי על העולם היהודי מהצד. אחרי הגיור הפכתי לחלק ממנו. זה חיזק אותי ושיפר את ההערכה העצמית שלי. מאז, כששואלים אותי 'מה אתה, רוסי או יהודי?', אין לי בעיה לענות".

ומה אתה עונה?

"אני יהודי דובר רוסית".

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine