איך חוזר בתשובה מגלה שהוא בכלל לא יהודי?

 

(צילום: אדוארד קרפוב)

ארטיום ולדניצקי, בן 21, איש קבע בחיל השריון. נולד באודסה, עלה לארץ בגיל שנה, גר ברמת גן. בוגר המסלול הצבאי של נתיב

כשארטיום ולדניצקי התגייס הוא פגש בטירונות הרבה חבר’ה מעניינים. הוא התחבר במיוחד לחיילים הדתיים. הלך איתם לבית כנסת, הצטרף לשירים ולתפילות וגם שמר איתם שבת. “זאת הייתה תחושה מדהימה”, הוא משחזר, “להיות יום שלם בלי טלפון, פשוט לדבר עם החברים. הרי אנחנו כל הזמן תקועים במסכים, ובלי טלפון אתה מגלה את בני האדם שלידך”.

ההתקרבות לדת נמשכה גם אחר כך. ארטיום המשיך לקיים מצוות עם חברים דתיים מצוות הטנק שלו, וכעבור שנה חזר בתשובה. באחת השבתות שיצא הביתה, אמא שלו לקחה איתו לשיחה. יותר נכון – היא הטילה פצצה. “אמא הסבירה שאבא שלה היה יהודי, אבל אמא שלה, שעדיין חיה באוקראינה – לא. לכן היא לא יהודייה לפי ההלכה, וגם אני”.

איך קיבלת את זה?

“הייתי מופתע כמובן. הרי גדלתי בבית יהודי. סבא של אבא שלי נספה בשואה וסבא רבא שלו נרצח בפרעות קישינב 1903 – הפרעות שביאליק כתב עליהם את הפואמה המפורסמת שלו “בעיר ההרגה”. עליתי לארץ כשהייתי בן שנה וגדלתי כאן. חגגנו בבית את כל החגים, התנהגנו על פי המנהגים. מהילדות ידעתי מה זה ‘לעשות מצווה’, כלומר לעזור למישהו, לעשות מעשה טוב. בבית הספר הכי אהבתי היסטוריה ותנ”ך”.
ואחרי כל זה פתאום הבנת שאתה לא נחשב יהודי. “כן, אז החלטתי להתגייר”.

ההורים תמכו בהחלטה?

“בהחלט. הם קיבלו באהבה את החזרה שלי בתשובה, אז לא הייתה להם שום התנגדות לגבי הגיור. להפך, עכשיו אמא שלי גם שוקלת להתגייר”.

מתי התחלת את התהליך?
“כשחזרתי ליחידה אחרי השיחה עם אמא, ביקשתי לצאת לקורס נתיב וחיכיתי חודשיים-שלושה עד שקיבלתי אישור. למדתי בקורס המון דברים חדשים למרות שהיה לי מושג גם על תולדות המדינה וגם על המסורת. היו לנו מורים מעולים, השיחות איתם היו מרתקות. רכשתי הרבה ידע, גיליתי רבדים נוספים בדברים שכבר ידעתי והכרתי חברים חדשים וטובים מאוד. אנחנו ממשיכים לשמור על קשר. פעם בחודש יש בכפר עציון מפגש של בוגרי הקורס. אנחנו מבלים שבת ביחד, מדברים, מחליפים חוויות. זה מאוד תומך ומעשיר”.

גם בסמינרים גילית דברים חדשים?

“בטח. למרות שהיה לי ידע בסיסי, היה לי מה ללמוד. זה אף פעם לא מספיק. הרי אנחנו כל שנה קוראים מחדש את ספר תורה, כל שבוע חוזרים על אותה פרשה שכבר קראנו בשנה שעברה, וכל פעם מצליחים לגלות שם משהו חדש. אין לזה סוף. כך קרה לי גם בסמינרים. כל הדיונים בענייני דת ואמונה, כל תהליך הלימוד, היו מאוד חשובים לי. התאהבתי במה שנאמר בתפילה עוד בטירונות, כשרק התחלתי להתקרב לדת, וכאן כאילו גיליתי את אותן מילים מחדש. וגם התברר שעשיתי לא נכון כמה דברים, אז תיקנתי את מה שהיה צריך לתקן, ובזכות המשפחה המלווה, שהיא ממוצא לובי, למדתי את המנהגים של קהילות יוצאי המזרח”.

עכשיו אמא שלי גם שוקלת להתגייר. ארטיום ולדניצקי (צילום:אדוארד קרפוב)

התחברתם בקלות?

“בלי שום בעיה. דיברנו אותה שפה בכל המובנים. הרגשתי שאנחנו באמת עם אחד, ולא משנה מאיפה עלה כל אחד ואחד. אהבתי לבלות איתם, לדבר, ללכת ביחד לבית כנסת. הם עשו מעל ומעבר למעני, לימדו אותי, ליוו אותי לבית הדין הרבני, עשו לי עלייה לתורה. אני ממש אסיר תודה להם. אני בטוח שנשמור על קשר”.

מה אתה עושה עכשיו בצבא?
“לפני כמה חודשים חתמתי קבע, ואני משגיח כשרות באחת היחידות של חיל השריון. זה תפקיד מאוד מעניין, שאני רק מתחיל להכיר. זאת לא רק השגחה על המטבחים, מזנונים, מחסני מזון. אנחנו גם מארגנים שיעורי תורה, מפגשים ואירועים אחרים לחיילי היחידה. עוד מעט אני יוצא לקורס משגיחי כשרות וכשאסיים אותו ממש אכנס לעניינים. אני מרגיש שבתפקיד הזה אוכל לעזור להרבה חיילים”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine