“אני מקווה שעכשיו, אחרי שהתגיירתי, אקים משפחה. בסופו של דבר אמצא אהבה”

יורי מדניקוב, בן 37, עובד בבית יציקה. נולד באודסה. עלה לארץ ב-1995. גר בנשר. בוגר כיתת לגיור של נתיב בתל אביב

“בסך הכל זאת הייתה שיחה נחמדה וידידותית”, מסכם יורי מדניקוב את המפגש בבית הדין לגיור לפני כמה שבועות. “חשבתי שזה יהיה הרבה יותר קשה. הדיינים שאלו אותי בעיקר על אורח החיים שלי, מי החברים שלי, מה אני עושה בשבת, וקצת על היסטוריה, על תפילות, על ברכות. בסוף הם אמרו שהם מאוד התרשמו ממני, כל הכבוד ועוד דברים כאלה. זה היה נעים. ועכשיו, כשתהליך הגיור מאחורי, אני מרגיש שהמעגל נסגר”.

אבא של יורי יהודי משני הצדדים. אמא שלו – רבע רוסייה, רבע אוקראינית, רבע פולנייה, רבע גרמנייה. בברית המועצות יורי היה רשום כיהודי, וזה לא גרם לו לבעיות מיוחדות. “כמעט לא נתקלתי באנטישמיות באודסה” הוא אומר. “רק כשלמדתי בכיתה ט’ היה מקרה לא נעים. הגיע לבית הספר מורה חדשה שהשתלחה ביהודים”.

לא הרבה אחר כך עלתה משפחת מדניקוב לישראל. ליורי התברר שאינו יהודי על פי ההלכה, וזה גם לא גרם לו לבעיות מיוחדות. הוא גמר תיכון, התגייס לצבא ועבר בין כל מיני עבודות. “אפילו טבח הייתי. מאוד אהבתי לבשל מאכלים מרוקאיים: קוסקוס, חריימה. אנשים אהבו את מה שבישלתי”. ואז התחיל ללמוד קבלה, “ואני קפדן, יקה אמיתי, רוצה למצות כל דבר עד תומו, וקלטתי שכדי לגלות את סוד הבריאה, להבין את עצמי, אני צריך להרחיב את האופקים. לא מספיק לקרוא רק ספרי קבלה, אלא גם תורה וגמרא. בקיצור, צריך להיות יהודי על פי ההלכה”.

כך הגעת לכיתה של נתיב?

“כן. ומאוד אהבתי את הלימודים שם. כל מה שקשור לדת מאוד מעניין אותי. את תולדות הציונות למדתי באופן יסודי בבית ספר ואני זוכר הכל די טוב, ואילו את התנ”ך למדנו חפיף. עכשיו השלמתי את זה”.

איפה תלמד גמרא?

“אני עוד לא יודע. אני אתייעץ עם המשפחה המלווה שלי. נרקמו בינינו יחסים טובים”.

איך החברים והמשפחה מגיבים ולתהליך שעברת?

“אני גר בצפון ועובד בתל אביב, אז למעשה אין לי זמן לראות את החברים. וההורים קיבלו את ההחלטה שלי. למרות שאבא יהודי, בהתחלה, כשהוא ראה שאני מגדל זקן, הוא לא כל כך אהב את זה. אמא, לעומת זאת, ממש תמכה בי. היא בכלל רואה את הדת בעין יפה”.

אתה רוצה להקים משפחה משלך?

“בוודאי. עד כה לא יצא לי ואני מקווה שעכשיו, אחרי שעברתי גיור, זה יסתדר. בסופו של דבר אמצא את האהבה”.