“אבא שלי לא סיפר לאף אחד שהוא יהודי. הוא גם ביקש ממני לא לדבר על זה בבית ספר”

יבגני מורגונובסקי, בן 30, מנקה בריכות. נולד באוקראינה, עלה לארץ ב-2013. גר בבת ים. בוגר קורס הכנה לגיור של נתיב

יבגני מורגונובסקי נולד בברדיצ’ב, מהחשובים במרכזי התרבות היהודית במזרח אירופה עד מלחמת העולם השנייה. “פריז היהודית” – כך כינה את העיר הסופר שלום עליכם. בהיסטוריה הזאת לא התגאו בבית של משפחת מורוגונבסקי. להפך.

“אבא שלי היה מהיהודים הסובייטים המפוחדים”, מספר יבגני. “הוא לא סיפר לאף אחד שהוא יהודי.  מי שידע ידע. קראו לו ולדימיר שמאייביץ’, כי לסבא שלי קראו שמאי – שם יהודי מובהק – ואמא שלי, שהיא לא יהודייה, היתה עושה בבית גפילטע פיש ואפתה האמנטש – אוזני המן. ובכל זאת אבא ניסה להוריד את הפרופיל בכל מה שקשור ליהדות שלו. הוא אפילו ביקש ממני לא לדבר על זה בבית ספר”.

ועשית את זה?

“לא ממש. סיפרתי לחברים שאבא שלי יהודי, וגם השכנים ידעו. נתקלתי כמה פעמים בגילויי אנטישמיות, אבל זה לא היה משהו רציני. באופ כללי הייתי רחוק ממה שקשור ליהדות עד שבגיל 24 נסעתי לארץ במסגרת התוכנית ‘תגלית'”.

מה קרה אז?

“הכל התהפך. הנסיעה הזאת ממש שינתה לי את התודעה. הרגשתי שאני חלק בלתי נפרד מעם ישראל ושאני צריך לשקם את הקשר שנקטע. חצי שנה אחר כך ביקרתי בארץ שוב, במסגרת הפרויקט ‘מסע’. למדנו סמסטר במכללת אריאל, וב-2013 עשיתי עלייה”.

עלית לבד?

“כן. אבא שלי נפטר כמה שנים לפני כן, ואמא ואחותי החליטו להישאר באוקראינה. בהתחלה גרתי בקיבוץ יגור, אחר כך עברתי לבת ים. אחרי שגמרתי אולפן, עמדתי כמו רבים אחרים בפני הדילמה מה לעשות: לעבוד או ללמוד. בסופו של דבר, כדי להתפרנס, התחלתי לעבוד כמנקה בריכות, וזה הפך למקצוע שלי. באוקראינה קיבלתי הכשרה כנהג קטר, ובזמנו שלחתי קורות חיים לרכבת ישראל, אבל לא קיבלתי תשובה. הייתי שמח לעבוד ברכבת, ואולי בעתיד אפנה לשם שוב. אני מקווה גם שאצליח לחזור לנגן. מאוד אהבתי את זה”.

במה אתה מנגן?

“בחצוצרה ובתופים. למדתי בבית ספר למוזיקה ושירתתי בתזמורת בצבא האוקראיני, אבל בארץ אין לי כלים ולא יוצא לי לנגן. עכשיו אני מבלה את שעות הפנאי שלי בחדר כושר, ברכיבה על אופניים ועם חברים מתקופת ‘מסע’. אנחנו שומרים על קשר מאז. אני גם אוהב לבשל. כבר התרגלתי למטבח הישראלי. אני אוהב לעשות את הדג החריף, חריימה, ותמיד יש על השולחן חומוס וטחינה”.

איך הגעת להחלטה להתגייר?

“חשבתי על זה עוד כשהייתי ב’מסע’. מבחינתי גיור הוא סגירת מעגל, חזרה סופית לחיק העם היהודי. כחצי שנה אחרי שעליתי ביררתי על התהליך, וחודש אחר כך כבר למדתי בנתיב”.

גדלת בבית שהיה רחוק מהמסורת היהודית. לא היה קשה לך לקלוט דברים חדשים?

“באותה תקופה כבר היה לי מושג על הדת, על החגים, על התרבות היהודית, וכל מה שלא ידעתי היה מאוד מעניין. היו רגעים לא פשוטים. בזמן התפילות, למשל, לא הייתי מספיק לעקוב אחרי החזן. אבל בסופו של דבר התגברתי על כל הקשיים ועברתי גיור”.

איך אמא שלך קיבלה את זה?

“בהבנה מלאה. היא כבר הייתה אצלי בארץ פעמיים וראתה איך אני חי – אני שומר כשרות, מניח תפילין, מתפלל בשבת בבית כנסת. זה בכלל לא הפריע לה. ואני חושב שאילו אבא שלי היה חי היום, הוא היה גאה בי”.