איזה שם יתאים לי? מה ישאלו אותי בפגישה הראשונה? איפה ישבצו אותי?

כל התהליך בבת אחת
לסיים את התהליך בארבעה חודשים. קורס נתיב-תחילת שירות בכפר הנוער הודיות

"יאיר, מה יהיה? צועקות חיילות לעבר יאיר צבן. "וואו, איזה לחץ!".

"תירגעו, בנות", הוא עונה. "אנחנו אתכם ונעזור אם תרגישו מצוקה. אל תדאגו, הכל יעבור – ומהר".

"יאיר המהיר", צוחקות החיילות, בעוד אחת מהן מנסה לשאוב מצבן עוד פרטים. "ספר איך זה יהיה, מה הם ישאלו אותי?"

"שום דבר מיוחד, נגה", הוא עונה. "הם ישאלו מי את ומה את עושה. אז תספרי להם את כל האמת: שאת גרה בהרצליה פיתוח, שיש לך כמה מיליונים בבנק...". החיילות הצוחקות לא נותנות לו להשלים את הבדיחה.

"תעזרו לי למצאו את השם היהודי", מבקשת חיילת בשם סופי. "אני לא מצליחה למצוא לי משהו מתאים". הבנות מסביבה מיד שולפות הצעות: "אולי אביגיל? איילת? ליאור?". "כל השמות יפים", מסכם צבן וממשיך בדרכו, עד החייל הבא שיעצור אותו עם שאלה לגבי מה שצפוי לו בקרוב.

כפר הנוער הודיות שבגליל התחתון הוא מקום שליו. מדשאות גדולות, עצים בשפע, טווסים שמסתובבים בחופשיות בין הביתנים. אבל בבוקר הזה בסוף אוקטובר האחרון הלחץ והתרגשות בשיאם. מחר יגיע כאן לסיומו מחזור נוסף של קורס נתיב-תחילת שירות, ובימיו האחרונים מזומן כל אחד מחניכי הקורס למפגש ראשון עם בית הדין לגיור. מטרת המפגש היא היכרות של הדיינים עם כל אחד מחניכי הקורס והכוונתו לקראת המפגש הבא, שבו יכריעו אם עבר גיור. החיילים שכבר נפגשו עם הדיינים הבוקר מנסים להרגיע את חבריהם שזה ממש לא נורא. "יש מקרים נדירים שכבר במפגש הראשון הדיינים מאשרים גיור של חייל", אומר צבן, מנהל הקורס. "אבל לרוב זה רק שלב בהכנה לבית הדין האמיתי".

נתיב-תחילת שירות הוא מסגרת ייחודית במסלול הצבאי של נתיב. במסגרת הרגילה, חיילים עוברים את הקורס על חלקיו השונים – נתיב בסיסי, סמינר א' וסמינר ב' - תוך כדי השירות, עם הפסקה בין כל אחד מהשלבים, "ואילו אצלנו", מסביר צבן, "החיילים מתחילים את הקורס מיד אחרי הגיוס, מסיימים את הכל תוך שלושה-ארבעה חודשים ואז מקבלים את השיבוץ הצבאי שלהם. ככה הם יכולים להעביר את השירות בלי הפסקות והפרעות. זה מאוד מקל עליהם".

ומהמחזור של נובמבר עומדים להקל על החיילים אפילו יותר. עד כה הם עברו טירונות כלל צה"לית תוך כדי הלימודים, מעתה הם יעשו את הטירונות רק אחרי שהקורס ייגמר. "ככה אנחנו חוסכים להם עוד קצת זמן", אומר יאיר צבן. "חיילים שרוצים לעשות שירות קרבי לא יצטרכו לעבור טירונות כלל צה"לית, ויש אצלנו הרבה כאלה. זה עוד גורם שמוסיף מתח לימים האלה – רק מחר, אחרי טקס הסיום, החיילים יידעו אם שובצו לפי רצונם".

הם מגיעים אליכם רגע אחרי שגמרו תיכון, אנשים מאוד צעירים, ועוברים קורס מאוד אינטנסיבי, שדורש מאמץ אינטלקטואלי והתמסרות מעשית לתהליך הגיור. זה לא נורא קשה להם?

"זה לא פשוט כמובן. אבל מבחן התוצאה מוכיח שכל מי שרוצה מתגבר על הקשיים. יש הרבה חיילים שכבר מזמן עשו את הבחירה שלהם, והם עוברים את כל התהליך בקלות יחסית. יש כאלה שמגיעים למסקנה שהם לא רוצים להתגייר, ואנחנו מכבדים גם את הבחירה הזו. הקושי הוא עם אלה שמתלבטים. להם באמת צריך לעזור".

איך אפשר לעזור להם?

"כל עניין וכל חייל לגופו. צריך להבין את הסיפור של כל אחד ואת הגישה שמתאימה לו. למשל, אני מרגיש שמשהו מעיק על החייל לפני בית הדין. אני שואל אותו מה קרה, והוא אומר שהוא מרגיש שהוא עדיין לא מוכן. אז אני מרגיע אותו, מציע לו לדחות את התאריך של בית הדין. מסביר לו שכל אחד מתקדם בקצב שלו. לרוב זה עוזר לחייל, ואם הוא באמת רוצה, הוא בסופו של דבר משלים את התהליך".

על כנפי נשרים

במקביל למפגשים עם בית הדין, הלימודים בקורס הבוקר מתקיימים כרגיל. המורה אהרון גור מעביר שיעור על נבואות. "קיבוץ גלויות, למשל", הוא אומר לתלמידים. "עוד בספר שמות נאמר: 'ואשא אתכם על כנפי נשר ואביא אתכם אלי'. מה זה מזכיר לכם כנפי נשרים, על מה רומז פה התנ"ך?". "על מטוס", עונים החיילים במקהלה. אל הכיתה נכנסת סמלת עם שרוך אפור. "יעקב נביטובסקי כאן?" היא שואלת. "בוא, יש לך בית דין". "נראה לי שהלך לי טוב", מדווח יעקב כשהוא חוזר מהפגישה. "עניתי על כל השאלות".

"אנחנו מכנים את זה 'טרום בית דין'", מספר ליר, שפגש את הדיינים יום קודם, "ההרגשה שלי אחרי השיחה איתם היא שהכל בסדר. את התאריך של בית דין האמיתי אקבל מחר, אחרי טקס הסיום. אז גם אדע אם שיבצו אותי ליחידה שאני רוצה".

איפה אתה רוצה לשרת?

"בגדוד כפיר, בסיירת חרוב. בחרתי לעשות נתיב-תחילת שירות כדי לגמור עם זה עכשיו ולהתרכז במסלול הצבאי. עקרונית אני רוצה לצאת לקצונה, אבל עוד נראה".

איך הגעת להחלטה לעבור גיור? איפה נולדת?

"נולדתי כאן, בארץ, אבל היהודי היחיד במשפחה שלי זה סבא (צוחק). הוא נולד בפולין, וכשהיה בן עשר הצליח לברוח מרכבת בדרך למחנה השמדה. כל המשפחה שלו נספתה, והוא שרד. בזמן המלחמה הוא היה עם פרטיזנים, ואחריה בבית יתומים. הוא התחתן עם נוצרייה, והם עלו לארץ. נולדו להם ארבעה ילדים, שלוש בנות ואבא שלי. הדודות שלי התגיירו, ואילו אבא שלי התחתן עם פולנייה נוצרייה - אמא שלי.

"תמיד רציתי להתגייר, כמו הדודות שלי. בבית הספר ילדים הסתלבטו עלי כי אני לא יהודי, למרות שאני מכיר את המסורת היהודית די טוב. ביליתי המון זמן עם המשפחות של הדודות שלי. הן דתיות במידה כזו או אחרת".

"גם אני מכירה את המסורת היהודית", אומרת סוניה, שמקווה לקבל מחר שיבוץ כסמב"צית. "אמנם עליתי מאוקראינה רק לפני שנתיים, אבל סבא וסבתא שלי גרים כאן כבר 20 שנה וביקרתי פה כמה פעמים. אבא שלי שומר מסורת. שומר כשרות, הולך לבית כנסת. אמא שלי נוצרייה, אבל היא מכבדת את האמונה של אבא".

איפה גרתם באוקראינה?

"בדונייצק. עזבנו את העיר ביולי 2014, כשהמלחמה שם היתה בעיצומה. כל הזמן שמענו פיצוצים, קולות ירי. בטקס הסיום של בית הספר שלי, טסו מעלינו מטוסי קרב. בסוף ההורים שלי לקחו שלוש מזוודות, ארזנו את כל מה שיכולנו לסחוב ועזבנו את העיר. נטשנו את הבית, את הכל. כמו רוב החברים שלי. אף אחד מהם לא נשאר בדונייצק. אנחנו גרים היום בחיפה".

איך עבר עלייך הקורס?

"בסדר גמור. התחברתי פה עם בנות, למדתי הרבה דברים חדשים. אני אפילו מצליחה לגלות דברים לאבא שלי. זה היה מאוד מעניין".

לא היה לך קשה ללמוד בצורה כל כך אינטנסיבית?

"בכלל לא. אני אפילו מצטערת שהקורס היה כל כך קצר. בגללי חגי תשרי פספסנו כמה ימי לימוד".

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine