הגרים מביאים עמם חידוש לקהילה
“אני בהחלט יכולה לקבל על עצמי את העולם היהודי, אבל להישאר נאמנה לאישיות ולעולם הפנימי שאני מביאה איתי – וזה החידוש שגרים מביאים לקהילות ולחברה. הקהילות, מצד שני, מחכות לזה וזקוקות לזה”, אומרת תבל אונופריינקו (25), שהקימה השנה עמותה ייחודית שמחברת בין גרים לבין קהילות.
כולנו רוצים להשתייך, לחוש חלק מקהילה. כך גם גרים רבים, הזקוקים לעתים קרובות לקהילה עוטפת, אבל האם הקשר הוא דו-כיווני? האם גם הקהילה זקוקה למתגיירים? אם תשאלו את תבל אונופריינקו (25), היא תשיב לכם ב”כן” מהדהד.
“נכון, יש רבים שעוברים את תהליך הגיור מסיבות פורמליות לחלוטין, ובסופו הם אינם מעוניינים להשתייך לקהילה. אבל הסיפור הגדול יותר, שאנחנו לא נותנים עליו את הדעת, הוא שיש אנשים רבים כמוני. לפני כחמש שנים עברתי תהליך גיור בנתיב, גיליתי – ואני ממשיכה לגלות את השורשים היהודיים שלי. אבל בעיניי, החידוש הגדול הוא שלא חייבים להיות ה’מוצר’ הזה, שמתגיירים חושבים שהם צריכים להיות – ‘דוסים’ שלבושים צנוע ונהנים משירי שבת, כאשר רק לפני רגע הם היו רגילים לצאת למסיבות עם חברים בימי שישי. אז כן, אני בהחלט יכולה לקבל על עצמי את העולם היהודי אבל להישאר נאמנה לאישיות ולעולם הפנימי שאני מביאה איתי – וזה החידוש שגרים מביאים לקהילות ולחברה. הקהילות, מצד שני, מחכות לזה וזקוקות לזה”, היא אומרת. לדבריה, האתגר מצוי בתיווך בין שני הצדדים. אבל עוד נגיע לכך.
האתגר: ליישם את החיים היהודיים בחיים האישיים
“באחד החגים, מצאתי את עצמי מדפדפת בסידור בבית הכנסת, מדפדפת ולא מוצאת, לא מבינה את ההגייה של החזן ולא מצליחה להבין מה קורה. אני זוכרת שיצאתי והבטחתי לעצמי שביום שאני אדע להתמצא, אז בחיים לא יקרה שאראה מישהי שמדפדפת בסידור – ולא אגש לעזור לה”. את הדברים הללו סיפרה תבל בתוכנית הטלוויזיה “כאן מקשיבים”, ששודרה בנובמבר האחרון. תבל, שנולדה וגדלה בקצרין שבגולן, עברה לפני כשנתיים להתגורר בשכונת נחלאות בירושלים.
“יש לי כמה וכמה חברים טובים, אבל אני לא מהטיפוסים המאוד חברותיים. כאשר עברתי לנחלאות, הבנתי שזה מה שהיה חסר לי – הקהילה. בלעדיה, אי אפשר לקיים חיים יהודיים. ב”נתיב” עוברים תהליך משמעותי ופוגשים אנשים מיוחדים, אבל מה קורה לאחר הגיור? איך אני באמת מיישמת את זה בחיים האישיים שלי?”
לדבריה, כאשר פוגשים קהילה ונטמעים בה, יורדים ממש אל הקרקע וחווים את החיים היהודיים באופן יומיומי. “המפגש הזה מאוד משמעותי לתהליך, ומתעוררות בו שאלות אמוניות לגיטימיות. אבל לא כולם יודעים כיצד לעשות זאת”.
“עמך עמי”: העמותה שיוצרת חיבורים
בשל האתגרים הללו שנקרו על דרכה – בין אם באופן אישי ובין אם בעקבות מפגשים עם גרים אחרים – החליטה תבל להקים את עמותת “עמך עמי”, שנוסדה השנה ונועדה לספק מענה למי שסיימו את תהליך הגיור שלהם, החליטו לחיות חיים יהודיים – אבל לא הצליחו להתערות היטב בקהילה או לחוש יהודים מספיק. תפקידה של העמותה, הפועלת בכל הארץ, הוא ליצור את החיבורים בין חבריה לבין הקהילות שבהן הם נטועים.
הכוונה אינה להפוך את הגרים לנזקקים כמובן, אלא להגביר את התודעה הציבורית לעניין. “לעתים, מי שעובר תהליך גיור ורוצה להיות חלק מהמסורת היהודית, מגיע לבית כנסת וחש לא שייך בגלל סיבות רבות. אחד הדברים שעושה העמותה היא להגיע לבתי כנסת, לפגוש את הקהילה ולחשוף סיפורים של גרים. ברגע שמכירים גרים, הדברים הופכים להיות נגישים לשני הצדדים”.
בנוסף, מפעילה העמותה דף פייסבוק ובו מדור שו”ת המספק לכל מי שיחפוץ בכך – דתי או חילוני – תשובות לשאלות הלכתיות או מוסריות, כאשר הדגש הוא על קהל יעד של מי שעברו תהליך גיור. “לקהל זה יש שאלות מעט שונות או מורכבות, ובמקרים רבים הם נותרים ללא מענה – מה שרק מפחית את המוטיבציה שלהם להמשיך ולחקור את הנושא. לכן, רוב הרבנים שעונים לשואלים בקבוצה זו, מכירים היטב את עולם הגיור. השאלות עצמן עולות באופן אנונימי”.
“בעבר פנה אלי עולה חדש שהתגייר”, נזכרת תבל. “הוא גר בקטמונים בירושלים, וסיפר לי שבכל שבת הוא לבד – אוכל לבד, מתפלל לבד בבית הכנסת וכו’. הוא גר בשכונה הזו חמש שנים, ואף אחד לא שם לב אליו. לא הבנתי איך קורה כזה מצב. זה היה בערב שבת. פניתי לגבאי מבית הכנסת שקרוב לביתו, ובמוצאי שבת הוא כבר כתב לי ‘מצאתי קהילה! תודה רבה. אני רוצה להמשיך לגור פה’. מהמקרה הזה, כמו גם ממקרים רבים אחרים, אני נוכחת לדעת שבסופו של דבר, יש פה קהילות שרוצות לקבל אליהן מתגיירים. חלקן ממש מחפשות את זה. ומצד שני, יש מתגיירים שרוצים להיות חלק מהקהילות האלה (חלקם אף אינם מודעים לכך). האתגר הוא בתיווך, וזה מה שאנחנו עושים. אני מגלה שוב ושוב עד כמה העולם טוב לאנשים במצב כזה”.