“שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ”

גליה נפש, בת 40. נולדה באוקראינה, עלתה לארץ ב1998, גרה באשקלון. מורה לגיור בנתיב.

אין כמעט אדם, שלא ימצא את עצמו לפחות פעם בחייו נושא עיניים למרום ומבקש בקשה. לא משנה אם מדובר בסכנה המתרגשת ובאה, בחולי של מישהו יקר, או אפילו בכמיהה גדולה מאד לזכות באיזו הגרלה 😊, גם אנשים שרואים את עצמם רחוקים מתורה ומצוות וכל שכן מאמינים בני מאמינים, פונים בסופו של דבר אל ריבונו של עולם. השאלה היא, האם הוא שומע?
ובכן, אם תשאלו את גליה, הוא שומע גם שומע, בעיקר את הלב…
לגליה יש חיבור מיוחד עם היושב במרומים. כמי שגדלה במשפחה לא יהודית (סבא מצד אמה היה יהודי) רחוקה מכל סממן דתי, כל עניין התקשורת עם בורא עולם לא הייתה ברורה לחלוטין. שהרי מצד אחד האלוקים לא מוזכר במשפחתה אף פעם, מצד שני היא מגלה משהו אחר.  
“בתור ילדה” היא מספרת, ” בערך בכיתה ג’ שמעתי שמועות (צוחקת) שאם מבקשים מאלוקים משהו, הוא שומע ועוזר. והנה, באחד הימים חזרתי הביתה עם תעודת בית ספר בעייתית משהו. חששתי מאד מהתגובה של אמא שלי, שכן במשפחות סובייטיות טיפוסיות וקפדניות, שמו דגש חזק על ציונים טובים והצלחה בלימודים. וככה אני מוצאת את עצמי עולה במעלית ופונה לאלוקים ומבקשת שיעזור לי וידאג שאימא לא תכעס”.

ומה קרה? אמא באמת לא כעסה 😊
“באותו רגע” ממשיכה גליה, “הבנתי שאלוקים אכן קיים!! אבל גם הגעתי למסכנה שלא פונים אליו בבקשה לעזרה על כל דבר קטן, אלא רק בדברים משמעותיים ורציניים, כמו שפונים למשל לאדם חשוב או ראש הממשלה (להבדיל). כשגדלתי חיפשתי קשר יותר אדוק עם האלוקים והבנתי שצריך ללכת לכנסיה וכך עשיתי, יחד עם חברתי לכיתה. לא ידעתי תפילות ומנהגים, פשוט דיברתי עם בורא עולם מהלב. והוא שמע אותי. ידעתי שהוא שומע אותי. ואז בגיל 16, החליטו ההורים לעלות לישראל”.

גליה לא התלהבה מהרעיון. היא רצתה להישאר במקום המוכר והבטוח שלה, אבל ההורים הצליחו לשכנע אותה והיא עלתה לארץ יחד איתם ואחיה הקטן. הם קבעו את משכנם באשדוד.

ולא הרגשת שונה בשל העובדה שהיית לא יהודייה? אנחנו שואלים..
“האמת שלא” היא עונה בכנות, “זה אף פעם לא הציק לי ממש בהיבט האישי והתדמיתי, אבל דבר אחד משמעותי מאד כן קרה בעקבות ההיכרות עם היהדות. והוא קשור, איך לא, לחיבור שלי לאלוקים. כבר סיפרתי לכם שהייתי מדברת איתו לא מעט ואז התחלתי לשמוע מסביב שבעצם, יש עם אחד, שקרוב לאלוקים הרבה יותר, שהוא בחר בעם הזה ויש לו יחס מיוחד אליהם ושבעצם ליהודים יש ערוץ פתוח וישיר עם בורא עולם! וואוו! זה היה גילוי מרעיש!

אז התחלתי להתעניין, לקרוא, לחקור יותר לעומק וככל שקראתי יותר, הרגשתי מחוברת יותר, גיליתי עולם אחר, הסתכלות חדשה על כל מה שמסביב כגון, תפקיד האדם בעולם, משמעות החיים, תיקון המידות, חופש בחירה ועוד.  ואם לא די בכך, הרי שהתחלתי לאמץ מצוות ומנהגים יהודיים, דבר שכשלעצמו לא מפתיע, אילולי העובדה שלמעשה הייתי עדיין לא יהודייה.”

“המשפחה קיבלה את זה קשה”, היא מודה בכובד ראש, ההתקרבות שלי ליהדות לא ממש מצאה חן בעיניהם בלשון המעטה. הם התנגדו, ניסו לשכנע אותי לרדת מהרעיון”.
אבל גליה בשלה – היא ממשיכה לבלוע בשקיקה עוד ועוד ספרים, ללמוד ולהעמיק את הידע שלה ביהדות ולאמץ עוד ועוד סממנים יהודיים. “לקראת הגיוס” היא מחייכת “כבר הכרתי הרבה מושגים ביהדות יחסית למי שאינה יהודייה. בשלב הזה היה ברור שהגיע הזמן לגיור, וגליה מוצאת את עצמה בתכנית ‘נתיב’ צבאי.
“את בית הדין” היא מספרת, “עברתי בפעם הראשונה. לא היה פשוט, מאוד התרגשתי. שאלו אותי הרבה שאלות והם אהבו לשמוע את התשובות הלא סטנדרטיות שעניתי להם.  אבל לבסוף אמרו לי שכזאת גיורת לא פגשו הרבה זמן. היה לי מזל שהייתה לי משפחה מלווה שמאוד עזרו לי בתהליך. ברוך ה’ התחברתי לאלוקים כמו שתמיד חלמתי” היא מוסיפה, “אך לא תמיד קל לשאת את התואר ‘גיורת’. כשהתחלתי לחפש לי זיווג הבנתי מהר מאד שיש כאלו בחוגים התורניים שלא רואים לצערי בגיורות יהודיות לגיטימיות. והאמת שגם בעלי לא חשב שיתחתן עם גיורת…

אז איך בכל זאת מצאתם את עצמכם יחד? אנחנו מקשים,
“אחרי שהכרנו” היא מסבירה, “סיפר לי בעלי, שנכח בשיעור של אחד מבניו של הרב עובדיה יוסף זצוק”ל בה אמר שאם מציעים לך גיורת, למה שתסרב? אולי היא בחורה צדיקה? הרי דוד המלך הוא צאצא של גיורת!! (סבתא רבתה שלו רות הייתה גיורת.) כמה ימים אחרי הדרשה הציעו לבעלי אותי והוא הסכים, ברוך ה’! והנה, תודה לאל יש לנו משפחה לתפארת! ולא זו אף זו – מי שבפועל דחף אותי ועודד אותי להפוך למורה לגיור, זה בעלי 😊 ולבסוף המשפחה שלי השלימו עם הגיור שלי, הם רואים כמה טוב לי וכמה אני מאושרת ומבינים שזה נכון עבורי.

אם יש מסר שהיית רוצה להעביר למתלבטים, מה הוא היה?
“ראשית כל” היא אומרת, “כמי שעברה את התהליך בעצמה אני יודעת שבהתחלה לא הכל ברור ולא הכל תמיד הגיוני. אני מסבירה להם שקודם כל חשוב מאד לשאול שאלות ולחקור, לא לשמור דברים בבטן. אני תמיד משתפת את התלמידים בהתמודדויות שלי בתהליך הגיור, והם אומרים שזה נותן להם כוח. לפי הדוגמא שלי הם רואים שזה אפשרי. אני גם מלמדת אותם להיות סבלניים ולהבין שלאט לאט הדברים יתבהרו, הם יפנימו את ההבנה שלהיות יהודי פירושו להאמין שיש סיבה להכל גם אם לא מבינים, שהכל בהשגחה פרטית. ולא, אין סתירה בין לשאול שאלות לבין לקבל את העובדה שלא תמיד נקבל תשובה מנומקת. ככה זה עם אלוקים, צריך פשוט לסמוך עליו”.

“ומעבר לכך” היא מוסיפה “החיבור צריך להיות פנימי ועמוק. למה הדבר דומה? למנורה שמוברגת לתוך בית המנורה אך לא נדלקת. לכאורה, הכל מחובר ויש את כל המרכיבים לקבלת אור, אבל אם לא נלחץ על המתג ונפיח חיים במערכת, שום דבר לא יקרה. מי שרוצה באמת להצליח בתהליך, צריך למצוא את הזרימה האנרגטית הפנימית שבאמת מחברת אותו למהות, רק אז קורה הקסם ורואים את האור…”