מי הסבא המפורסם של אלי?

אלי זיידמן, בן 20, משרת בחיל התותחנים. נולד בארץ, גר בבאר שבע. בוגר המסלול הצבאי של נתיב

אלי זיידמן נקרא על שם סבא שלו, אבא של אבא. “הוא הכיר באופן אישי את גולדה מאיר”, משתף אלי במיתולוגיה המשפחתית. “הוא פגש אותה במוסקבה בסוף שנות הארבעים, כשהיא הייתה שגרירת ישראל בברית המועצות. וסבא שלו, כלומר סבא רבא רבא שלי, הוא אלכסנדר זייד. כולם מכירים אותו. הוא עלה לארץ ב-1904 והקים את ‘השומר’, הארגון שהגן על היישוב העברי מפני התקפות של כנופיות. הוא נהרג במהלך המרד הערבי הגדול בשנות השלושים, ויש אנדרטה לזכרו בצפון הארץ”.

אלי נולד בארץ שלוש שנים אחרי שהוריו עלו מאוקראינה. הוא גדל בבאר שבע, במשפחה חילונית לגמרי. בשלב מסוים נודע לו שהוא לא יהודי לפי ההלכה – כי אמא שלו לא יהודייה – והוא לא התרגש מזה במיוחד. “תמיד הרגשתי ישראלי לגמרי ושייך לעם היהודי”, הוא מסביר, “וגם ידעתי על הקשר של המשפחה מצד אבא ליישוב בארץ ישראל”.

מתי שמעת לראשונה על קורס נתיב?

“כשהייתי בתיכון אחי הגדול התגייס ויצא לקורס נתיב, ושמעתי ממנו שהקורס מעניין. אבל הוא לא התקדם בתהליך ולא המשיך לסמינרים. כשהתגייסתי ידעתי שגם לי יש האופציה הזאת והתכוונתי לעשות את הקורס, אבל לא רציתי למהר. באותה תקופה גם לא התייחסתי לעניין הגיור ברצינות. חשבתי שהקורס יהיה בשבילי איזו הפסקה בשירות. אז סיימתי טירונות, קיבלתי שיבוץ בגדוד התותחנים ברמת הגולן ועברתי קורס מקצועי. במאי 2018 השתתפתי במבצע ‘בית הקלפים'”.

מה אתה יכול לספר על מה שעשית?

“לא הרבה, אבל אפשר להגיד שביצענו ירי מבצעי לעבר מטרות האויב בצד השני של הגבול. רק אחר כך יצאתי לקורס נתיב”.

איך עבר עליך הקורס?

“זאת הייתה חוויה מאוד משמעותית. כמו שאמרתי, בהתחלה רציתי לצאת לקורס בעיקר כדי להעביר את הזמן, לשבור שיגרה, אבל לאורך השירות שלי הכרתי חיילים דתיים וממש התחברתי אליהם. דיברנו הרבה, דשנו בכל מיני סוגיות, ואז כבר ממש הסתקרנתי. רציתי ללמוד יותר על התנ”ך, על דברי חז”ל, על הדת בכלל. בקורס נהניתי מהלימודים, זה לא היה דומה לבית ספר. המורים היו מעולים, היה כיף לדבר איתם. קראנו ביחד פסוקים מהתנ”ך וניתחנו אותם, דיברנו על המשמעות העכשווית שלהם. פתאום גיליתי שדברים שנכתבו לפני אלפי שנים רלוונטיים גם היום. זה עורר בי המון מחשבות. התחלתי להבין את הפילוסופיה של התנ”ך. ואז החלטתי להמשיך את התהליך, ללכת לסמינרים. אילו הייתי עושה את הקורס ישר אחרי הגיוס הכול היה יכול להיות אחרת…”

אבל בסמינרים החוויה שונה.

“כן, בוודאי, יש הבדל משמעותי ביניהם ובין הקורס, ודווקא נהניתי מזה. המשכתי לגלות דברים חדשים. למשל, תפילין. קודם ראיתי אנשים מניחים תפילין ולא הבנתי למה הם עושים את זה. בעיני זה היה סתם רצועות עור. בסמינרים למדתי התפלל ואז קלטתי את המשמעות של זה. ממש הרגשתי אותה פיזית – כשהנחתי תפילין כאלו עבר לי זרם בגוף. זאת הייתה תחושה נהדרת. הבנתי גם למה לאורך אלפי שנים אנשים חוזרים על אותן מילים. המורים והרבנים עזרו לי לגלות את העולם הזה, וגם המשפחה המלווה עזרה לי מאוד”.

התחברת אליה בקלות?

“כן, זה ממש סיפור נחמד. הכרתי את המשפחה המלווה עוד קודם. זאת משפחה של חבר שלי מהצבא. אבא שלו מלמד בקורס נתיב והם גרים בבאר שבע. למדתי מהם המון דברים. אני תמיד אומר שרק דבר אחד לא הצלחתי ללמוד: לאכול חריף. זאת משפחה ממוצא מרוקאי. אבל בשבילי הם מבשלים לא חריף”.

ההורים תומכים בך?

“בטח. הם אומרים שמה שטוב לי טוב גם להם. אני מרגיש ממש נוח בבית. זה אותו מקום שנולדתי בו, הדירה בקומה התשיעית, נוף יפה לנחל. אני מאוד אוהב את הבית שלי”.