“הייתי רעב ועצבני, אבל לא ויתרתי”

את חג הפסח האחרון עשה אהרן (ארטיום) לבנט (21) יחד עם חברים בביקור מולדת ברוסיה. “חברים שלי חשבו בטיול שממש השתגעתי”, הוא מספר בחיוך. “היינו נכנסים למקומות בילוי, הם היו שותים וודקה ואני ביקשתי כל הזמן רק קפה. גם במסעדות הקפדתי על כשרות בלי שום ויתורים, אכלתי דגים וירקות. אמנם במשך כל השבוע הייתי רעב ועצבני, אבל לא ויתרתי. שמרתי על הכשרות בפסח כמו שאני חושב ונשארתי נאמן לאמונה שלי ולדרך החיים שלי. הייתי מאוד גאה בעצמי”.
סוגיית המזון והשמירה על הכשרות העסיקו את אהרן לא רק בטיול לרוסיה, אלא גם לפני תהליך הגיור ולכל אורכו. “מאוד אהבתי לאכול אוכל לא כשר מכל מיני סוגים וגם לא ידעתי שיש בעיה לערבב בין חלב ובשר. לפני שהתחלתי את תהליך הגיור חששתי מהעניין, כי לא ידעתי אם אצליח לעמוד באתגר הזה ולהפוך את האוכל הכשר לשגרת החיים שלי מעתה ועד עולם. בשלב כלשהו בלימודים, כשהבנתי את המשמעות של אכילת כשר ושמירה על כשרות, החלטתי שאני הולך על זה בכל הכוח. הפסקתי לאכול אוכל לא כשר עוד לפני שדרשו את זה מאיתנו במסגרת קבלת עול תורה ומצוות. פשוט רציתי להגיע מהר יותר למטרה שלי”.

אהרן עלה לישראל בשנת 2014, אולם כבר שלוש שנים לפני כן היה לו ברור שהוא רוצה לעלות לישראל, להתגייס לצבא ולחיות בישראל. “אבא שלי הוא יהודי ואמא לא, אבל ברוסיה אם יש לך שם משפחה יהודי אתה ‘מסומן’. תמיד יש צחוקים על האף של היהודים, יש ציניות כלפי אורח החיים שלנו ועוד. ההרגשה הכללית היא שאתה לא חי במקום שלך ולכן אתה לא יכול להיות מי שאתה באמת.

“במשפחה שלי היינו מקפידים להדליק נרות שבת, מציינים את החגים, כך שנושא היהדות לא היה זר לי. ידעתי שיש לי נגיעה לדת הזו. כשאמרתי לאבא שלי שאני רוצה לעלות לישראל, הוא קיבל את זה בהבנה וכששמע שאני רוצה לעבור גיור, הוא היה גאה מאוד בהחלטה שלי ותמך בה לגמרי. גם השם היהודי שבחרתי לעצמי – אהרן, על שם אהרן הכהן – מבטא את הרצון שלי לספר כדי שעוד אנשים יוכלו לעשות את התהליך שאני עברתי”.

הוא חי באשדוד יחד עם אחותו, שעלתה לארץ עם בעלה שנים ספורות לפניו. “הם היו די המומים מהשינוי המהיר שהתרחש להם מול העיניים”, הוא משתף. “הם קיבלו את זה בהמון אהבה, למרות שהיו פה ושם חילוקי דעות בעניין. למשל היו כמה פעמים שהם אכלו לא כשר בכלים שבהם אני הייתי משתמש, אז נאלצתי להכשיר את הכול שוב מחדש. הם כמובן לא עשו את זה מתוך כוונה רעה, אלא פשוט מחוסר מודעות וחוסר הבנה של עד כמה הדבר הזה חשוב לי. למרבה ההפתעה, במהלך הזמן הם הצטרפו אליי והיום הם לא מערבבים בין בשר לחלב. אני לא יודע אם זה אומר שאחותי גם מתכננת לעבור גיור, אבל זה בהחלט מעודד אותי לראות איך היא נפתחת לדברים חדשים, מנסה ורואה שזה עושה לה ולבעלה רק טוב”.

הוא התגייס לצבא ליחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף, ואחרי כשנתיים בשירות יצא לקורס גיור של נתיב. “טיילנו הרבה בארץ, ולאט לאט התחלנו להרגיש בשינוי. הלימודים נהיו מעמיקים יותר, התחלנו להבין באמת במה דברים אמורים, והרצון להתחבר לשורשים העמוקים ולהיות חלק מהעם היהודי הלך והתגבר. בהתחלה החברים שלי בבסיס לא הבינו למה אני בכלל רוצה לעשות את זה, הם אמרו שאני בעיניהם יהודי לכל דבר וזה לא ממש משנה מה כתוב בתעודת הזהות. אני הרגשתי אחרת והם זרמו עם ההרגשות שלי. בסיכומו של עניין היינו מתבדחים על זה שהבחור הכי דתי בבסיס, זה שיודע הכי הרבה דברים על תורה ומצוות, הוא בכלל לא יהודי”.

כמו כל חייל, גם אהרן נהג לפני שעבר את תהליך הגיור לצאת בסופי השבוע עם החבר’ה לבילויים. “מבחינתי השינוי של הרגלי הבילוי היה אחד המשמעותיים ביותר. הרגשתי בדידות בהתחלה כי כולם היו יוצאים, נוסעים, הולכים לים, ואני הפסקתי להצטרף אליהם. במקום לקחת את זה לכיוון השלילי, החלטתי לראות איך אני יכול לשפר את המצב, וככה במקום לצאת עם החברים הייתי מזמין אותם אלי הביתה. היינו עושים מפגשים כיפיים כאלו, מדברים, צוחקים, שותים. אמנם לא הייתה מוזיקה, אבל זה היה מאוד מיוחד ומגבש וזה עזר לי לעבור את השלב הראשוני שבו הרגשתי מאוד מחוץ לעניינים בגלל שמירת השבת. אחרי תקופה מסוימת שמתי לב שאני לא באמת צריך את הטלפון הסלולרי כל היום צמוד אליי ושיום אחד מנוחה מהמסך זה דווקא מאוד טוב. יצא לי להכיר טוב יותר את החברים שלי ואת אחותי ובעלה בזכות הבילוי המשותף בסופי שבוע. זה שונה ומיוחד ואני יודע שזה חלק מהמהות ומהכוונה של שמירת שבת”.

כשאינו נמצא בבסיס, אפשר למצוא אותו באולפן הקלטות יחד עם כמה חברים. “אנחנו אוהבים לנגן יחד, כותבים שירים, מלחינים ומבצעים אותם. אולי יום אחד יצא מזה אלבום או הופעות. בינתיים חובבני, בשביל הנפש. אנחנו כותבים שירים על הטבע, על מה שקורה לנו בחיים”.
בקרוב מאוד אהרן יפשוט את המדים ויחל את חייו כאזרח ישראלי. “זה מאוד מרגש לדעת שתרמתי למדינה, ששירתי שירות משמעותי ומצאתי את הדרך שלי במדינה שאני כל כך אוהב. התכנון שלי אחרי השחרור זה לטייל כמה שבועות ואז ללמוד לימודי ביוטכנולוגיה באוניברסיטת באר שבע. משם השמיים הם הגבול, אבל החלומות שלי הם די צנועים. אני חולם על בית, על משפחה עם ילדים, על חיים נוחים, שאני אצליח להסתדר עם עבודה טובה שתאפשר לי לטייל ולחיות את החיים בלי יותר מדי קשיים ומורכבויות”.

בארבע השנים שלו בישראל הוא הספיק להכיר אנשים שחוששים לעבור תהליך גיור ומתעכבים עם ההחלטה. לאותם מתלבטים חשוב לו להעביר מסר חד משמעי: “תתחילו את התהליך. מי שחושב הרבה ומתלבט בלי סוף, בסופו של דבר נשאר תקוע במקום ולא עושה שום דבר. הדברים הרבה יותר קלים וזורמים כשאתה מבין ואתה בתוך התהליך. זה לא כמו מה שרואים מבחוץ. ההמלצה שלי היא לפתוח את הראש ולנסות דברים חדשים. מניסיון שלי, נפתחות גם הרבה מאוד אפשרויות שבתחילת הדרך בכלל לא חשבת עליהן”.