“חששתי שאגיע למקום שהוא לא בדיוק שלי, אבל החלטתי לבוא ולשמוע ואני מרגישה בקורס טוב מאוד”

אריאל עמר, בת 18. נולדה וגרה במושב עידן. חניכת הקורס הבסיסי של נתיב-תחילת שירות

רק בגיל 16, כשלמדה בתיכון על לאומיות ואזרחות, נודע לאריאל עמר שהיא לא יהודייה. היה לה קצת מוזר לגלות את זה. “סבא של אמא שלי היה יהודי שברח מגרמניה הנאצית לדרום אפריקה והקים שם משפחה”, חושפת אריאל את השורשים המשפחתיים. “סבא שלי עשה עלייה מדרום אפריקה ופגש כאן את סבתא שלי, שבאה מקנדה להתנדב בקיבוץ אחרי מלחמת ששת הימים. כשאמא שלי היתה בת עשר, הם עברו לקנדה, וכשהיא התבגרה היא החליטה לחזור לארץ. כאן היא פגשה את אבא שלי, שנולד וגדל בקרית אתא. אבא שלי רצה להיות חקלאי, אז אחרי שהם התחתנו הם עברו למושב עידן בערבה, ושם גדלתי”.

איך זה לגדול במקום קטן ומבודד?

“ממש כיף. כולם מכירים את כולם, כולם חברים של כולם. קהילה סגורה וחמה מאוד. אני מקווה לגור במושב גם אחרי הצבא”.

על המסלול הצבאי של נתיב שמעה אריאל עוד לפני שהתגייסה. “אחותי הגדולה סיימה את הקורס בשנה שעברה, אז שמעתי כל מיני סיפורים ממנה וגם מחברה שלה. זה נשמע טוב, אבל לא הייתי בטוחה שאני רוצה את זה. היו לי חששות”.

ממה חששת?

“לא ידעתי אם אני רוצה לעבור את תהליך הגיור. תמיד הרגשתי יהודייה לגמרי. הייתי ממש כמו כולם במושב שלנו. חגגנו בבית את כל החגים, בנינו סוכה בסוכות, הדלקנו נרות בחנוכה. מצד שני, אני חילונית לגמרי – אין לנו דתיים באזור. למעשה אני יודעת ממש מעט על יהדות. חששתי שאגיע למקום שהוא לא בדיוק שלי. אבל החלטתי להיפתח, לבוא ולשמוע”.

ואיך את מרגישה עכשיו, כשאת בקורס?

“טוב מאוד. המורים והמפקדים מצוינים, וגם הדברים שקשורים לדת באים כאן באופן טבעי. סגרנו פה שבת, הלכנו לבית כנסת, זה היה מאוד נחמד. אהבתי את האווירה. אף פעם לא הייתי בבית כנסת, וזאת היתה הזדמנות מצוינת לחוות את זה. אבל הקורס מעניין מכל הבחינות. לומדים לא רק על יהדות, אלא גם על המדינה. יש שיעורים על ציונות, על המלחמות, על העליות. זה מדבר אל כל אזרחי המדינה בלי קשר לדת שלהם, ואני חושבת שלכל חייל כדאי לעבור את הקורס. זה גם מעניין וגם כיף, ומחדד את תחושת השייכות למדינה שלנו”.

איזו חוויה בקורס הייתה הכי חזקה מבחינתך?

“יום הזיכרון לחללי צה”ל. פעם ראשונה עשיתי את היום הזה במדים, כחיילת. ופתאום כל קטע שמקריאים בטקס, כל שיר, כל דבר, מקבל משמעות אחרת. זה ממש נוגע ללב ואפילו מפחיד קצת, כי עכשיו גם אתה חייל. היום הזה היה מרגש מאוד”.

את מרגישה שקצת התקרבת ליהדות?

כן, אבל יש לי עוד הרבה מה ללמוד והרבה על מה לחשוב. ההחלטות עוד לפני. אני רוצה לעבור את התהליך בלב שלם”.