“החלטתי מיד שאני רוצה לעשות את הקורס, כי אני רוצה להרגיש עוד יותר שייך לארץ”

אלי תמרקין, בן 19. נולד בארץ. גר בירושלים. חניך הקורס הבסיסי של נתיב-תחילת שירות

ההורים של אלי תמרקין עלו מברית המועצות ב-1991. אבא שלו יהודי ואמו נוצרייה. אלי נולד שמונה שנים אחר כך וגדל במשפחה חילונית לגמרי. “מכל החגים חגגנו בבית רק את נוביגוד – ראש השנה האזרחית”, הוא מספר. “בשלב מסוים הרגשתי שאני תלוי איפשהו באמצע – כאילו אני לא ממש ישראלי, אבל גם לא רוסי. אני מדבר וקורא רוסית, אבל מעולם לא הייתי ברוסיה וחוץ משפה אין לי שום קשר איתה”.

כי נולדת כאן?

כן, והרקע שלי יהודי. אבל מצד שני כששאלו בבית הספר איך עבר עלינו פסח או סוכות, הרגשתי לא נעים. לא היה לי מה לספר כי לא חגגנו בבית. לכן כששנה לפני הגיוס זימנו אותי לשיחה על קורס נתיב, ידעתי מיד שאני רוצה לעשות אותו, כי אני רוצה להרגיש עוד יותר שייך לארץ”.

מיד אחרי הגיוס התחיל אלי את נתיב-תחילת שירות, שמתקיים בכפר הנוער הודיות. “למרות שלמדתי בתיכון מחשבים, פיזיקה וכימיה ובכלל יש לי נטייה טכנית, אני מאוד נהנה מהשיעורים בקורס שכאילו קשורים למדעי הרוח. יש לנו שיעור מעניין מאוד על מחשבת ישראל, על הפילוסופיה היהודית. מלמדים אותנו על אורח החיים היהודי, על החגים, על בר מצווה, על ברית מילה. יש גם שיעור ציונות, מספרים לנו על העליות השונות, על הקמת המדינה. זה מאוד מעניין. בבית הספר לא למדתי את זה בצורה כל כך יסודית”.

איזו חוויה בקורס הייתה הכי משמעותית מבחינתך?

“כשנשארנו בכפר שבת כדי לראות ולחוות איך זה קורה. לא היינו חייבים לשמור הכל, אבל מי שרצה – שמר. הלכנו לבית כנסת, עשינו ארוחת שבת. כל אחד היה יכול להרגיש חלק מהכלל. זאת היתה חוויה מאוד טובה.

“היה לי חשוב להרגיש שאני בין אנשים כמוני, כי פעם הייתי בסיור של בית הספר בבית כנסת ורוב החבר’ה ידעו מה לעשות – מאיפה לקחת סידור, איך להתפלל. אני לא ידעתי כלום. הרגשתי זרות, ניכור מהמקום. הפעם הרגשתי ממש טוב, גם בזכות המורים והמפקדים שלנו. הם הסבירו לנו הכל לפני זה בכיתה וכשהגענו לבית הכנסת ידעתי מה לעשות. גם בארוחת שבת הייתה לי תחושה נעימה מאוד. הרגשתי שאני ממש מתחבר לכל זה”.

אתה רוצה להמשיך גם בסמינרים?

“כן, אני רוצה להמשיך בתהליך. אני יודע שבסמינרים זה שונה מהקורס הבסיסי. שלומדים את הפרקטיקה של היהדות – איך להתפלל, איך לברך, איך לשמור כשרות. אני רוצה ללמוד גם את זה”.

איך ההורים מקבלים את התהליך שאתה עובר?

“הם תומכים בי באופן מלא. הם לא דוחפים אותי לשום צד. כשאנחנו מדברים על הגיור הם תמיד מדגישים שזאת החלטה שלי. אבל אני רואה שהם מרוצים מזה שיצאתי לקורס. הם גם רוצים שאני ארגיש יותר את השייכות לחברה הישראלית.”

וסבא וסבתא?

“סבא וסבתא מצד אבא שלי גרים בארץ. שניהם יהודים. הם יודעים שאני עובר את התהליך ואין להם שום התנגדות, אבל גם לא יותר מזה. אף פעם לא שמעתי מהם סיפור שקשור ליהדות או לדת. לדעתי זה אף פעם לא עניין אותם”.