הבסיס לחברה מוסרית

בין אדם לחברו

התורה וחז”ל (חכמינו זכרונם לברכה) עומדים על מצוות שבין אדם לחברו אל מול מצוות שבין אדם למקום, כלומר בין האדם לאלוקים. ההקפדה על המצוות שבין אדם לחברו היא על קלה כחמורה, מתוך התפיסה שזה הבסיס לחברה מתוקנת ומוסרית. הוגי הדעות והפילוסופים היהודים מדגישים את המצוות האלה בנושאים רבים: בענייני ממון, בתחומי שלטון והנהגה, ביחסים בין אישיים, ביחסים בתוך המשפחה ועוד. בכל אלה חוזרים ונשנים שני עקרונות בסיסיים: “ואהבת לרעך כמוך – זהו כלל גדול בתורה”, המיוחס לרבי עקיבא, ו”מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”, המיוחס להלל הזקן.

“אנו לומדים מאברהם אבינו את חשיבותן של מצוות בין אדם לחברו”, אומר יעקב פרויליך, מורה בכיתות ההכנה לגיור של נתיב. “זה בולט במיוחד בנכונותו לקבל אורחים זרים כמה ימים אחרי שעבר ברית מילה בגיל 99, כלומר בחולשתו. חז”ל מספרים שלאוהל של אברהם היו פתחים בכל כיוון כדי שלא יחמיץ הזדמנות לעשות חסד. יותר מזה, מדובר כאן על הצורך להיות רגיש לסביבה שלנו. בעיני יש לקח חשוב אפילו יותר בסיפור הזה. כשאדם במצב טוב והכל הולך לו, טבעי שירצה להיטיב לאחרים, אבל בתקופות או ברגעים של ירידות ואתגרים, אז מתקיים המבחן האמיתי: האם נוכל להתרומם מעל הקושי כדי לעשות חסד לאחרים?

“למרות שחסד אידיאלי הוא בלא תמורה, הנותן גם מקבל וכך מהר מאוד מי שמקיים מצווה בין אדם לחברו ונמצא במצב רוח ירוד, ירגיש יותר טוב. אגב, למרות שחז”ל מדברים על ליווי המת כדוגמה האולטימטיבית של ‘חסד של אמת’ – בלא ציפייה לתמורה – יש דוגמה יותר מתוקה: הבאת בונבוניירה חלבית כמתנה לסעודה בשרית. רוב הסיכויים שלא תהיו בשולחן כשתגיע השעה שבה מותר לכם לטעום אותה” (יהודים שומרי מצוות לא מערבבים בין חלב לבשר).

בכל שבוע יתפרסם ערך חדש במילון המושגים של נתיב.