“זו אחת התקופות הכי טובות בצבא. מכירים גם אנשים חדשים וגם את עצמך”

מריה אייזנגרט, בת 19, חשמלאית רכב בפיקוד העורף. נולדה בבלארוס. עלתה לארץ ב-2001. גרה בכרמיאל. בוגרת הקורס הבסיסי של נתיב צבאי

מריה אייזנגרט בכלל לא רצתה לצאת לקורס נתיב. “הייתי מאד רחוקה מכל דבר שקשור לדת וליהדות”, היא אומרת. “זה ממש לא דיבר אלי. אמנם כשהייתי ילדה הבטחתי לסבא היהודי שלי, אבא של אמא, שמתישהו אתגייר, אבל לא חשבתי על זה ברצינות. סבא נפטר לפני כמה שנים, וגם אחרי זה, כשקצת התבגרתי, לא התכוונתי להתגייר”.

איך בסופו של דבר הגעת לקורס?

“חברות מהצבא סיפרו לי שזאת חוויה מעניינת וכיפית, אז החלטתי לצאת לקורס עם ראש פתוח. הצלחתי להתגבר על האנטי שלי לדת, אבל היו לי חששות אחרים”.

ממה בדיוק חששת?

“שמעתי שהמשמעת בקורס קשוחה – השכמות, מסדר בוקר, עמידה בזמנים. גם חששתי קצת מהעומס של שיעורים. כל מה ששמעתי לפני זה התברר כנכון. בתחילת הקורס קיבלתי שעה ביציאה בגלל שלא הבאתי בזמן איזה טפסים למש”קית ת”ש. אבל די מהר התרגלתי גם ללו”ז הצפוף וגם לקצב הלימודים”.

נהנית מהלימודים?

“כן, היו לנו שיעורים באמת מעניינים ומורים מיוחדים. למשל היה מורה שהסביר את התנ”ך באופן פילוסופי, הצביע על הרבה דברים שלא חשבתי עליהם קודם. הוא עודד אותנו לשאול שאלות כי לדעתו מה שאנחנו רוצים לדעת – זה הכי חשוב. למדתי המון בשיעורים שלו. והיה עוד מורה מאוד מיוחד ומרשים כזה – דומה למלך כורש מחוברת ההיסטוריה שלנו. היתה לו אנרגיה לא רגילה. כמה שהכיתה היתה רועשת הוא תמיד מצא דרך להרגיע אותה”.

“והיו לא רק לימודים בכיתה. כל יום רביעי, למשל, היה לנו טיול. ומאוד אהבתי את שעת הת”ש בערב, כשכולנו ישבנו ביחד. מפקדי הקורס השקיעו כדי לגבש אותנו כקבוצה, ואהבתי את הביחד הזה. מאוד נהניתי מהאווירה החברתית”.

לא מעייף להיות ביחד כל הזמן?

“לא, באמת אהבתי את זה. וזה לא אומר שלא היו לנו הזדמנויות לעצור ולהתבונן בתוך עצמנו. זה קרה גם במסגרת השיעורים. היתה לנו מחברת שבה אנחנו ענינו לכל מיני שאלות של המורים שלנו”.

מה למשל?

“פעם אחד המורים שאל אותנו על מי אנחנו כועסים. כדי לענות על שאלה כזאת אתה ממש חייב לחשוב לעומק, לנסות להבין מה עובר עליך, וזה מאוד אישי, זה נשאר רק בינך לבין המורה. זה סוג של יומן, וכתבתי בו מה שאני מרגישה. זה שיחרר לי משהו בפנים. כאילו ככה למדתי לקחת את עצמי ברצינות. למדתי הרבה דברים על עצמי, על מה שקשור בכעס, וגם על דברים אחרים. האמת, לא חשבתי שאקח את הקורס כל כך ברצינות”.

כמו שלך המליצו על קורס נתיב, גם את ממליצה עליו?

“כן, אני מאוד ממליצה לכולם לצאת לקורס. אצלי זו אחת התקופות הכי טובות בצבא. ממש חוויה. מכירים גם אנשים חדשים וגם את עצמך. למדתי הרבה דברים חדשים, למשל על שבתות ועל חגים. היה גם מאוד מעניין ללמוד איך היהדות מתייחסת לזוגיות”.

בבית תמכו בך כשהחלטת לצאת לקורס?

“כן, אמא שלי ממש תומכת בי. אני מרגישה שזה חשוב גם לה. היא אומרת שסבא שלי היה מאוד שמח על זה. היא גם היא אומרת, ככה בחצי צחוק: סוף-סוף יהיה לנו יהודי בבית”.