“הייתי המומה. צלצלתי לאמא שלי ואמרתי לה: אני חושבת שיש פה טעות” – NATIV Magazine

“הייתי המומה. צלצלתי לאמא שלי ואמרתי לה: אני חושבת שיש פה טעות”

(צילום: אדוארד קפרוב)

מאיה רננה פינק, 22, עובדת בשירות לקוחות. נולדה בארץ. גרה בשדרות. בוגרת המסלול הצבאי של נתיב

כשמאיה רננה פינק שומעת את צירוף המילים “בית דין”, היא מחייכת חיוך רחב. “אני נוהגת לומר שעשו לי גיור בהפתעה”, היא אומרת. “עד היום אני לא מעכלת את מה שקרה”.

תסבירי.

“לקראת כל סוף קורס גיור צבאי יש מפגש עם שלושה דיינים שמדמה בית דין. על פי רמת התשובות של הנשאל שלושת הדיינים קובעים את מועד ההתכנסות של בית הדין האמיתי. אני שויכתי לקבוצה של רב שידוע כמאתגר וקשוח. נבהלתי נורא. הייתי מהראשונים שנכנסו לחדר. הייתה אווירה נוחה, ובמהלך הדיון הרב אמר שהוא מעוניין להיפגש איתי שוב וסיכם ‘נתראה בשתיים וחצי בצהריים’. הסתכלתי בבהלה על חני המחנכת ועל אודליה המפקדת, שהיו איתי בחדר. הלב שלי דפק ברמות מטורפות. הרי לא ביקשו מאף אחד אחר! אולי אני הולכת לעוף מקורס נתיב? יצאתי מהחדר בלב כבד”.

מה קרה בהמשך?

“כשעמדתי בתור לארוחת הצהריים, אודליה התקשרה אלי: ‘הם רוצים אותך עכשיו’. חזרתי לשם. שיננתי פרקי תהלים, שרק לא יעיפו אותי. אני נכנסת שוב. הרב מתחיל לשאול אותי שאלות מאוד קשות. אני משפילה מבט ועונה על הכל. הדיון כבד לי, אבל אני לא מפסיקה לענות. בשלב מסוים הדיון מקבל תפנית, והאווירה קלילה יותר. ‘איזה שם בחרת לעצמך לאחרי הגיור?’, שואל הרב. ‘רננה’, אני עונה בשקט, וכל מי שנמצא בחדר אומר: ‘מזל טוב!'”.

מאיה רננה היא בוגרת נתיב-תחילת שירות – המסגרת הצבאית שמרכזת את כל תהליך ההכנה לגיור בחבילה אחת מיד לאחר הגיוס. נדירים המקרים שבהם חניך של הקורס עובר גיור כבר במפגש הראשון עם בית הדין – שהוא מפגש היכרות. מאיה רננה היא אחד מהם.

היא נולדה בארץ, אבל השורשים שלה מסועפים וההיסטוריה המשפחתית מפותלת. נטשה, סבתא של אמא שלה, נולדה ברוסיה למשפחה לא יהודית. היא היתה ילדה יפהפייה. בגיל תשע העלו אותה על משקל וכפלו בשלוש, ואת הסכום שיצא שילם תמורתה סוחר פרסי מבוגר שרצה בה לאישה. הוא חיכה שתגיע לגיל בגרות, נישא לה ונולדו להם שני ילדים. כעבור כמה שנים הוא מת, ואז השיאו את נטשה לגבר רוסי, שממנו נולדה לה שלושה ילדים נוספים. את הילדים מהנישואים הראשונים גידל הבעל השני כילדיו שלו. אחת מהם היתה נרקיס, סבתה של מאיה רננה. “סבתא נרקיס מאוד אהבה ילדים. נולדו לה שלושה, אבל היו גם הרבה מאוד הפלות בדרך. על כל הפלה, היא אימצה ילד, עשרה בסך הכל. אחד מהם היה יהודי חרדי”.

מיכאל, אבא של מאיה רננה, נולד בגרמניה למשפחה יהודית מסורתית. כשהיה בן שלוש, משפחתו עברה לרוסיה. אחרי ששירת בצבא הרוסי, למד היסטוריה באוניברסיטת במוסקבה. “הוא קצת התחלן עם הזמן”, מספרת הבת. “את אמא שלי, מרים, שהגיעה ממשפחה מאוד ליברלית, הוא הכיר באוניברסיטה. היא היתה יו”ר אגודת הסטודנטים וסטודנטית מצטיינת, ואבא שלי היה בלגניסט. אמרו לה: ‘מגיע אלינו בחור בלגניסט’ והיא, כיו”ר, אמרה: ‘אין דבר כזה אצלי'”. האהבה ניצתה.

 

“בבית הדין הלב שלי דפק ברמות מטורפות” (צילום: אדוארד קפרוב)

ב-1991 עלה מיכאל לישראל ולאחר שנה חזר לרוסיה, התחתן עם מרים ועלה שוב, הפעם איתה. הם התיישבו בנתיבות ואחר כך עברו לשדרות. ב-1995 נולדה בתם היחידה. הם נתנו לה את השם מאיה. “אמא שלי רצתה משהו עם משמעות רוסית ומצלול עברי. הפירוש של מאיה ברוסית זה ‘שלי’. בגלל שהייתי בת יחידה, הוריי הזמינו מלא חברים שלהם ושלי לבית. זה תמיד נתן אור. אמא הקפידה לשמור מסורת בבית: אוכל כשר, קידוש, חגים. היא רצתה להיות שייכת לכאן, ושהמשפחה שלה תרגיש שייכת”.

ואז הגיעה ההפתעה.

“כן. במהלך המיונים לצבא אמרו לי שאני זכאית לקורס נתיב. הייתי המומה. הרי אני עצמי לא ידעתי שאני לא יהודייה. כשגיליתי את זה צלצלתי אל אמא שלי. אמרתי לה: אני חושבת שיש פה טעות. אמא התחילה לבכות ואמרה שהיא ממש מתנצלת. שהדבר האחרון שרצתה היה שאגלה את זה ככה. היא סיפרה לי לראשונה שהיא ניסתה להתגייר בעבר ולא הצליחה. אמרתי לה שהכל בסדר, ושאני אקח את זה על עצמי”.

מה עושים במצב כזה?

“מאותו רגע הרגשתי שכתוב לי על המצח שאני לא יהודייה. היה לי מאוד קשה עם זה. לאמא שלי שידרתי שהכל בסדר. לא רציתי שהיא תדע שזה משפיע עלי עד כדי כך. אחרי שקיבלתי את העלון של נתיב, הייתי מתקשרת אליהם כל יום ומבקשת שישימו אותי בקורס של תחילת שירות, שהוא מאוד אינטנסיבי. זה מה שקרה. מאוד פחדתי כשהתחלתי אותו, אבל עם כל האינטנסיביות, הפכתי לחלק מזה. כולם יחד, מתפללים, אוכלים, מברכים. אי אפשר לברוח מזה, מה גם שלא רציתי לברוח”.

באופן כללי היא לא טיפוס שבורח. להפך. היא מאלה שמקבלים על עצמם אחריות כבר מגיל צעיר. “בשדרות ליוויתי במשך שנתיים נערות בסיכון במסגרת ‘קרן ידידים’, והתנדבתי גם במרפאת חיות. ולפני הצבא עשיתי שנת שירות עם נערות בסיכון בבית סנונית של עמותת מלכישוע בצפון”.

מה למדת בשנה הזאת?

“שלא משנה מה העבר שלך, העתיד יכול להיות מקסים. אלה נערות מדהימות שהגורל נפל עליהן לא בטוב. חשוב לתת להן את האפשרות לבנות את עצמן מחדש. הרעיון הוא לאפשר לאנשים להיות הכי טובים שהם יכולים להיות”.

מה החלום שלך?

“להיות עובדת סוציאלית ולפתוח הוסטל לנערים ונערות בסיכון. אני רוצה לעשות מהפכה בנוער ולזכות על זה בפרס נובל לשלום”.

 

 

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine