“התחלתי את המסע ליהדות בצבא. 13 שנה לאחר מכן המעגל נסגר” – NATIV Magazine

“התחלתי את המסע ליהדות בצבא. 13 שנה לאחר מכן המעגל נסגר”

(צילום: אדוארד קפרוב)

“העובדה שאני יהודייה לא הייתה סוד או משהו שהסתירו ממני כילדה”, מספרת מריה מדורה (31), טכנאית רנטגן בבית החולים לניאדו. “ידעתי שכיוון שאבא שלי יהודי אני נחשבת בקזחסטן ליהודייה, וגם ידעתי שמשום שאמא שלי לא יהודייה בישראל אני לא נחשבת יהודייה”.
היא עלתה מקזחסטן לישראל יחד עם משפחתה בהיותה בת 7. “אחרי התפרקות ברית המועצות ההורים שלי הרגישו חוסר יציבות בקזחסטן, חששו מפני מה שצפוי להיות. היה הרבה פשע ברחובות והתחושה הייתה של כאוס כללי”, מספרת מדורה. “דוד שלי, שהיה באותה תקופה כבר בארץ, נהג לספר להורים עד כמה טוב בישראל, כמה האפשרויות כאן הן רבות וכמה אפשר להשקיע ולטפח את הילדים. על הרקע הזה ההורים שלי יחד עם שלושת ילדיהם וההורים של אבי עלו לישראל. אחרי מספר שנים בנתניה עברנו יחד עם המשפחה לחדרה ושם אנחנו גרים עד היום”.

איך הגיבו בני המשפחה כשהבינו שאת רוצה לקחת את הזיקה ליהדות צעד אחד קדימה?
“אבא שלי לא היה איש שדיבר הרבה, אבל המבט שלו בעיניים כשהתחלתי את התהליך אמר לי הכול. ידעתי שהוא מאוד שמח שאני בוחרת בדרך הזו, גם בלי שהוא יאמר על זה מילה אחת. מצד אמא שלי העניין היה מעט יותר מורכב. היא אמרה לי כל הזמן שאני צריכה להיות גאה במי שאני ובדת שלי. היא ידעה שיש לי קשר מיוחד לאלוהים והבינה את הרצון שלי להעמיק את הקרבה הזו אליו. יחד עם זה, היא אמרה שדת זה לא משהו שמחליפים כל יום. זה עניין לכל החיים שאותו אני אעביר גם לילדים שלי, ולכן חשוב שאהיה שלמה עם המהלך בכל לבי. היא דיברה איתי על זה שהיהודים היו לאורך כל השנים עם נרדף שהתמודד עם המון אתגרים ואמרה: ‘אם יש לך ספקות, אל תעשי את זה לא לעצמך ולא לעם שאת הולכת לייצג אותו'”.

לקורס הראשוני בנתיב הצטרפה עוד בזמן השירות הצבאי. “המפקד שלי הציג בפניי את האפשרות הזו, ואני בהתחלה ראיתי בה הזדמנות לרענן את השגרה ולהכיר חברים חדשים. בתור ילדה למדתי בבית ספר דתי, כך שאת הידע לגבי התורה והמצוות היה לי, אבל בכל זאת הרגשתי שלמדתי עוד המון דברים ושהקשר עם אלוהים התחזק”.

“נושא הגיור גרם לי להרבה בלבול”, מתוודה מדורה. “מצד אחד, הרגשתי אזרחית ושוות ערך ליתר האזרחים בישראל. מצד שני, משהו ניקר בתוכי. לקחתי את התהליך באופן עמוק, ובכל זאת, כשהגעתי לעמוד מול בית הדין ונשאלתי אם אני לוקחת על עצמי את עול המצוות, לא הייתי שלמה עם התשובה. לקח לי ארבע שנים נוספות עד שהייתי מוכנה שוב לעמוד מול בית הדין, אבל הפעם לא עברתי את הדיון. החלטתי להתרחק, לקחת פסק זמן מכל ההתעסקות בגיור ובדת. טיילתי, למדתי, עברתי להתגורר בתל אביב. הכרתי את עצמי יותר והבנתי מה הדברים שחשובים לי באמת.

“בסיכומו של דבר החלטתי שאני רוצה לעבור שוב את התהליך ואז הגעתי לנתיב פעם נוספת. מצאתי צוות מתחשב, מורה מכיל, אכפתי ומתעניין, שהצליח להתגבר על כל האתגרים שהכיתה שלנו העמידה בפניו ולהעביר אותנו את התהליך בצורה הטובה ביותר שאפשר. ההרגשה הייתה שהקורס בנתיב העמיק וחידד את הידע שלי והוסיף נדבכים חדשים למה שכבר ידעתי. התוצאה של התהליך הנפלא הזה הגיעה ב-6.3.2018, כשעמדתי בפני בית הדין, עברתי את הדיון והצטרפתי באופן רשמי לדת היהודית. התחלתי את המסע ליהדות בצבא ו-13 שנה אחרי המעגל סוף סוף נסגר”.

(צילום: אדוארד קפרוב)

מה הדבר הכי גדול שאת לוקחת איתך מהקורס בנתיב?
“בנתיב למדתי לתת בלי לרצות לקבל בחזרה. זה אחד הדברים הגדולים ביותר מבחינתי. לאורך שנת הלימודים הרגשתי שאני נותנת מעצמי לכיתה וליתר התלמידים, תורמת מהידע שלי מבלי לרצות לקבל על כך הכרה או הוקרה כלשהי. בעיניי כיהודייה וכאדם בכלל הנתינה הפכה להיות אחד הערכים הגבוהים ביותר בסולם. אין לי שום ספק בכך שאת החברים מנתיב אקח איתי להמשך חיי. אבא שלי נפטר לפני חודש וחצי והחברות מנתיב עזרו, תמכו, טיפלו, כל אחת בדרכה ובמסגרת היכולת שלה. זה היה פשוט נפלא לדעת שאני מוקפת בנשים האלו. אני מוקירה מאוד את החברות איתן ומתכננת לשמור עליה היטב”.

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine