“אנשים נפתחו ודיברו על מה שמטריד אותם. גם אני נפתחתי. השתחררו לי כמה חסמים”

רומן מריאנובסקי, בן 22, נשק בחטמ”ר שגיא. נולד בסבסטופול, אוקראינה. עלה לארץ ב-2000. גר בחיפה. בוגר הקורס הבסיסי של נתיב צבאי

לרומן מריאנובסקי היה ברור שבמהלך השירות הצבאי הוא ייצא לקורס נתיב. אבל היו לו גם חששות. “ביחידה שלנו היו שני חיילים שיצאו לקורס”, הוא מסביר, “ואחרי שהם חזרו הסתכלו עליהם בצורה קצת מוזרה, כי הם חבשו כיפות ושמרו שבת. אז בהתחלה חששתי שגם אני אחטוף איזה סיבוב, אבל הייתי נחוש לעשות את זה ועכשיו אני מבין את שני החבר’ה האלה, מאיפה הגיע אליהם הרבאק של האמונה. נראה לי שאת מה שחווים בקורס נתיב אי אפשר לחוות בשום מקום אחר. לדעתי לכל הישראלים כדאי לעבור קורס כזה”.

מה כל כך מיוחד בקורס?

“השיעורים. מדברים בהם על הדברים הכי חשובים בחיים – על בחירה של דרך חיים, על חברות, על יחסים בין אנשים. קודם מנתחים אותם באופן כללי ואחר כך מביאים את נקודת המבט של היהדות עליהם. המורים שלנו – אני לא יודע איפה יש עוד כאלה. אחד המורים שלנו, כשהוא לימד הוא כאילו נכנס לטראנס. מורה תותח. הוא לא עצר וממש הרביץ בנו ידע. לעומת זאת המחנך שלנו היה בן אדם נורא רגוע, והשקט שלו היפנט. הוא רק נכנס לכיתה וזה מיד הרגיע אותנו”.

היו חוויות גם מעבר לשיעורים?

“בטח. טיולים, שיחות, משחקי חברה – וגם השבת שסגרנו פה, כל הפלוגה. ביחידה שלי, כשראיתי חיילים הולכים לבית כנסת לקבלת שבת, הרגשתי שהמקום שלי איתם, אבל כשאמרו לנו בקורס שאנחנו סוגרים שבת ביחד ויהיו לנו פעילויות, דווקא נורא חששתי. כמו כולם. מה, כאילו, גם בשבת לא נותנים לנו לנוח? אבל זאת היתה ממש חוויה. בשישי הלכנו לבית כנסת בדיוק כמו שרציתי מזמן, ובשבת קמנו באווירה רגועה. שתינו קפה, דיברנו, שיחקנו משחקי חברה. וכולם היו יפים, בבגדים אזרחיים, בנות בשמלות. אווירה חגיגית, מאוד שונה מהשגרה”.

“בכלל, תוך כדי הלמידה וההקשבה קיבלתי הרבה מאוד כלים שעוזרים לי לעשות סדר בראש והגעתי להרבה מסקנות והחלטות לגבי המשך החיים שלי. אנשים נפתחו ודיברו על הבעיות שלהם ועל מה שמטריד אותם, וגם אני נפתחתי, השתחררו לי כמה חסמים פנימיים. הבנתי למשל למה מאוד קשה לי להחזיק בזוגיות, ושזה קשור גם ליחסים שלי עם המשפחה ועם החברים. אני מרגיש שעכשיו אני יודע איך להגיע לפתרון של הבעיות האלה, אם זה מבחינה אישית ואם זה מנקודת המבט של היהדות”.

איך מגיבים בבית למה שעובר עליך?

“אמא שלי היתה מאוד בעד הקורס. היא אפילו אמרה שהיא מכירה משפחות שיוכלו לעזור לי בתהליך. אבל היא חושבת שאני לא לוקח את זה מספיק ברצינות, ואני רוצה להראות לי שאני ממש רציני – כי אני באמת רציני. הרבה אנשים חושבים: טוב, הוא עשה את הקורס, המשיך בתהליך, התגייר וזהו, נגמר הסיפור. זה לגמרי לא נכון. אנשים כאלה לא רואים את הפרטים. הם לא מבינים איך נכנסנו אל הקורס, ואיך אנחנו יוצאים ממנו. את מה שהוא נותן לנו”.