משפחה חדשה

שילת (גלינה) קוז’קרו (38) הגיעה בשנת 2001 ממולדובה לישראל כתיירת. במהלך הטיול הכירה גבר שראתה את עצמה מזדקנת לצדו. היא החליטה לעזוב את ארץ הולדתה ולהישאר לגור יחד איתו בתל אביב.

“אני הילדה הקטנה מבין חמישה אחים שנולדו לאמא שלי מאבות שונים”, היא מספרת. “כשהייתי בת שנה בלבד אמא שלי באה לסבתי ואמרה לה שהיא צריכה לנסוע לכמה ימים כדי לחפש עבודה. היא השאירה את כולנו בבית של סבתא והלכה. מאז לא היה איתה שום קשר. היא פשוט נעלמה והשאירה אותנו לבד לגמרי. סבתא שלי הייתה כבר מבוגרת ולא הייתה יכולה לגדל חמישה ילדים, כך שכל אחד מהאחים נלקח לפנימייה אחרת.

“גם אותי רצו לשלוח לאימוץ, אבל סבתא שלי אמרה שאותי היא תשאיר אצלה, ומאז היא גידלה אותי כאילו הייתי הבת שלה. כשהייתי בת 21 היא נפטרה ולמעשה נשארתי לבד לגמרי בעולם. החלטתי לנסוע לישראל כי שמעתי שזו מדינה שטוב לחיות בה, וחיפשתי עבודה שתאפשר לי להתקיים. אחרי שעבדתי במשך תקופה קצרה כפקידה, עברתי לטפל במבוגרים ובשלב הזה גם הכרתי את הבחור שהפך להיות בן הזוג שלי במשך 15 שנים”.

במשך כל התקופה שחיו יחד שילת ביקשה להתגייר. “קיבלתי תעודת זהות ובכל פעם שנושא הגיור עלה, בן הזוג שלי התקומם ולא הבין למה בכלל הדבר נחוץ. הוא לא רצה לעבור את התהליך יחד איתי, כפי שנדרש מבני זוג שחיים יחד. כשהגיע השלב שבו רציתי למסד את היחסים והוא עדיין לא היה מוכן לעבור איתי את תהליך הגיור, הבנתי שהוא פשוט לא האדם שנכון לי להקים איתו משפחה. לי היה חשוב שהמשפחה שלי תהיה יהודית ולהקים אותה על הבסיס הכי טוב שאפשר. אחרי הכול, גדלתי בלי משפחה ואני לא רוצה שהילדים שלי יגדלו כמו שאני גדלתי. אני רוצה שיהיה להם שורש טוב ושיהיו בטוחים במקום שלהם ובהורים שלהם”.

כילדה במולדובה שילת לא האמינה בדבר, המציאות הזו השתנתה מקצה לקצה כשהגיעה לישראל. “בתור ילדה לא האמנתי לאף אחד, לא האמנתי בשום דבר. לא הייתה לי דת. כשהגעתי לישראל הרגשתי מעין חיבור. המשפחתיות שיש בחגים ובשבתות, הרצון לתת ולעזור, העובדה שלכל אחד יש מה לתת ולתרום מעצמו מילאו אותי פתאום בתחושה של ערך. כשהתחלתי את תהליך הגיור, עשיתי את זה לא כדי להרוויח משהו, אלא מתוך אמונה שלמה ומתוך רצון להשתייך למדינת ישראל ולמשפחת העם היהודי. כשאדם מתחבר לדת מעמקי הנפש, זה כאילו מצאת משפחה חדשה”.

“באחד הבקרים הלכתי לחנות תבלינים שהייתה ליד הבית שלי והתפתחה שיחה ביני לבין הבעלים”, היא ממשיכה. “סיפרתי לו שאני עוברת גיור ושמחפשים לי משפחה מלווה שתהיה לצדי בזמן תהליך הגיור, תארח אותי בשבת ותלווה אותי בעולם המעשה של היהודי בכל רבדיו. באופן מפתיע הוא אמר לי שקרובת משפחה שלו מלווה צעירים שעוברים תהליך גיור והבטיח שיבדוק איתה.

“החיבור הזה מבחינתי היה משמיים. הכרתי אישה בעלת משפחה מקסימה וחמה, שקיבלה אותי בדיוק כפי שאני. למדתי מהם כל כך הרבה דברים ואני חייבת להם המון. אנחנו בקשר נפלא ומבחינתי אותה אישה היא אמא שלי לכל דבר ועניין. אני מתייעצת איתה, שופכת אצלה את הלב ונהנית לשמוע את העצות החכמות שיש לה לתת. סוף סוף מצאתי משפחה אמיתית שכיף לי להיות חלק ממנה ולחגוג איתה שבתות וחגים. אחד הדברים שאמרה לי אותה ‘אמא’ היה שאני צריכה שיקראו לי לפחות שלוש פעמים ביום בשמי היהודי, שילת. אמרתי לה שמבחינתי אני שילת 24 שעות ביממה ולא רק שלוש פעמים ביום. ככה אני מרגישה הכי שלמה”.

כשמצאה את המשפחה המלווה, פתאום כאילו “נפתחה אנרגיית המשפחתיות” בחייה של שילת והיא קיבלה שיחת טלפון מפתיעה. “כחצי שנה אחרי שהתחלתי את תהליך הגיור התקשר אליי אחד האחים שלי אחרי 19 שנים שלא היה בינינו שום קשר. הוא החליט שהוא מחפש את כל בני המשפחה, ואכן הוא מצא את כולם חוץ מאח אחד שאיש לא יודע מה עלה בגורלו. חוץ ממני כל האחים גרים במולדובה ומדי פעם אנחנו משוחחים בטלפון. כרגע אין לי שום רצון או צורך לחזור לשם, גם לא כדי לפגוש את האחים שמהם הופרדתי בגיל שנה”.

שילת מסבירה שמי שעובר תהליך גיור מתוך אינטרס מסוים, צפוי להיתקל בהרבה קשיים בדרך. “אני חושבת שתהליך הגיור זורם רק אצל מי שעושה אותו מתוך אמונה שלמה ומתוך רצון אמיתי להשתייך ליהדות. אני לא הסכמתי להקים משפחה לפני שאני מכשירה את הקרקע מבחינת הדת, כדי שהשורשים והבסיס של הילדים שלי שעליהם יצמחו יהיו חזקים ואמיתיים.

“עכשיו, כשהתהליך מאחוריי, אני גרה באשדוד, עובדת במשתלה בעבודה שאני מאוד אוהבת וחולמת להיות אמא ולהקים משפחה. אני מקווה לתת לילדים שלי את כל מה שלא היה לי. אני רוצה ללוות אותם בכל צעד, לדאוג להם ושהם יגדלו בתחושה שאמא תמיד תהיה לצדם, בדיוק ההפך מהחוויות שאני חוויתי בחיים שלי”.