“כשהמראיינת שאלה אותי ‘אתה יודע שאתה לא יהודי?’, לא הבנתי מה היא רוצה ממני”

(צילום: אדוארד קפרוב)

יונתן ברמן, בן 29, עובד בחברת סטארט אפ. נולד בלאס וגאס, ארצות הברית. עלה לארץ ב-2012. גר בתל אביב. בוגר המסלול הצבאי של נתיב

“יש את הפתגם ‘מה שקורה בלאס וגאס נשאר בלאס וגאס'”, אומר יונתן ברמן, “כי אנשים מרשים לעצמם לעשות שם דברים מטורפים, ואבא שלי אומר שבלאס וגאס אתה פוגש אנשים מעניינים במצבים מעניינים, אבל האמת היא שלגדול שם זה כמו לגדול בכל עיר אחרת. המועדונים ובתי הקזינו והמלונות נמצאים באזור אחד – של תיירים – וכל השאר זה שכונות שהחיים בהן רגילים. גדלתי בלי שום דבר יוצא דופן בחיי היומיום שלי. סיימתי תיכון, הלכתי לקולג’ והמשכתי ללימודי מינהל עסקים באוניברסיטת נבאדה. אבל לא גמרתי את התואר”.

 למה?

“בשנה האחרונה של הלימודים אמא שלי נפטרה, וכעבור כמה חודשים גם סבא שלי. זה הוציא אותי לגמרי  מריכוז. לא יכולתי להמשיך ללמוד. אז חתכתי וחזרתי ללאס וגאס, וכדי להתאוורר, נרשמתי לתוכנית ‘תגלית’ ונסעתי לישראל בפעם הראשונה בחיים. הייתי בן 24”.

איך עבר עליך הביקור?

“הכל הטיל עלי רושם עצום. במיוחד ירושלים –  הכותל, יד ושם, הר הרצל. לפני כן בקושי ידעתי משהו על ישראל. חשבתי שיש בה רק חול וגמלים, ואוטובוסים מתפוצצים כמובן. מצד אחד, אומרים שאמריקאים מסתכלים על העולם מתוך בועה סגולה, וזה נכון גם לגבי, מצד שני, זה די מוזר שידעתי כל כך מעט, כי גדלתי בבית עם זיקה יהודית ברורה. אמנם אמא שלי היתה קתולית, אבל אבא שלי יהודי, והיינו חברים בקהילה הקונסרבטיבית ‘בית שלום’. הלכנו לבית כנסת, חגגנו חגים, קראנו עם אבא פסוקים מהתנ”ך, היו לנו מזוזות בבית. אבל ישראל המודרנית התגלתה לי רק כשהגעתי אליה, ובסוף הביקור רציתי להתנדב לשירות בצה”ל”.

רצה, אבל כשיונתן בירר, הסבירו לו שהוא מבוגר מדי בשביל להתנדב לשירות. בגיל כמו שלך, הוסיפו, אתה יכול להתגייס רק אם אתה עושה עלייה. יונתן חשב על זה כמעט שנה, “ואחרי שקיבלתי את ההחלטה נסעתי לקונסוליה הישראלית בלוס אנג’לס כדי לקבל אשרת כניסה. היה לי שם גם ראיון בסוכנות היהודית, ותוך כדי השיחה, המראיינת שאלה אותי: ‘אתה יודע שאתה לא יהודי?'”.

 איך הגבת?

“הסתכלתי עליה בתמיהה: מי את שתחליטי אם אני יהודי או לא? בכלל לא הבנתי מה היא רוצה ממני, כי גדלתי כיהודי בבית יהודי עם ערכים יהודיים. הייתי היהודי היחיד בכיתה, בקבוצת הכדורגל, ותמיד ידעתי את זה”.

 וכשהבנת שהיא צודקת, עד כמה זה הטריד אותך?

“זה לא ממש הטריד אותי, כי כשעליתי הייתי שקוע בבעיות אחרות, שהיו קשורות לצבא. הציעו לי מסלול קצר של ג’ובניקים, אבל אני עשיתי עלייה כי רציתי להיות קרבי!”.

עשיתי עלייה כי רציתי להיות חייל קרבי. יונתן ברמן (צילום: אדוארד קפרוב)

רצה – והצליח. “קיבלתי אישור להתגייס לחצי שנה ליחידה קרבית. עשיתי טירונות, הייתי חייל מצטיין, ומשם המשכתי לגיבוש צנחנים ולא עברתי. שלחו אותי לנח”ל ואמרתי: אם נח”ל, אני רוצה להיות בסיירת, אבל הסבירו לי שלסיירת לוקחים רק חיילים שמתגייסים לשירות מלא, לשלוש שנים. אז חתמתי לעוד שנה וחצי, ועשיתי בסיירת שירות מלא – בשטחים, ברמת הגולן, בעוטף עזה. הייתי חלק אורגני מהיחידה”.

לקראת סוף השירות יצא יונתן לקורס נתיב. “זאת היתה חוויה מצוינת ולמדתי הרבה דברים חדשים”, הוא אומר. משם המשיך לסמינרים, שאחריהם עבר בהצלחה את בית הדין. “העניין של הגיור היה קיים כל הזמן בתת מודע שלי, ואני מרגיש שהוא מילא משהו שהיה חסר בזהות שלי. הוא השלים אותה”.

 השתחררת לא מזמן. מה התוכניות שלך לחיים האזרחיים?

“אחרי השחרור נסעתי לחודש ללאס וגאס, להיות עם המשפחה. כשחזרתי, תכננתי לטוס עם הצוות שלי מהסיירת לטיול בתאילנד, אבל אז הציעו לי עבודה בחברת סטארט אפ, והייתי צריך להתחיל מיד. לכן ויתרתי על הטיול, אבל אני לא מצטער – זאת עבודה באמת טובה”.

 

 

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine