סימנים של כבוד

(איור: ליאב צברי)

כבוד

לכבוד פנים רבות, והוא מרכיב יסודי ביחסים בין אדם לאלוקים, בין אדם לאדם ובין אדם לעצמו. המושג מופיע במקורות של עם ישראל בהקשרים מגוונים: "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג לה), "הבו לה' כבוד ועוז" (תהלים כט א, צו ז), "יהי כבוד תלמידך לחביב עליך כשלך, וכבוד חברך – כמורא רבך (מסכת אבות ד יב), "רצונו של אדם – כבודו" (על פי תלמוד ירושלמי פיאה טו ג); וכמובן בדיבר החמישי, המתחיל בציווי "כבד את אביך ואת אמך", וממשיך בהבטחה: "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך" (שמות כ יא). לפי הרמב"ם, מקור המצווה בהכרת התודה שילד צריך לרחוש להוריו על שהביאו אותו לעולם וגידלו אותו. על פי חז"ל, חובת כיבוד ההורים מקבילה לחובת כיבוד האל. גם מצוות כיבוד המת חשובה מאוד, שכן אדם חייב לנהוג כבוד במי שהלך לעולמו וללוותו בדרכו האחרונה.

"כבוד הוא יחס שהאדם מצווה לתת וכמו כן, פעמים רבות, הוא גם מעוניין לקבל", מדגישה שקד אופן, שמלמדת בנתיב. "מכיוון שקיימת סכנה שאדם מאוד יחשוק בכבוד, יעשה פעולות שונות רק על מנת לקבלו ויותר מכך, ינהג בהתנשאות על אחרים או בהערצה עצמית, היהדות העצימה בהזדמנויות רבות את ערך הענווה ועודדה לפתח אותו: 'איזהו מכובד? המכבד את הבריות' (אבות ד א). כך נוצר מצב שדווקא אדם שאינו מדבר על עצמו, אינו מבליט את מעשיו ואינו דורש יחס מיוחד מסביבתו הוא הוא המוערך בחברה. הרצון הוא לגרום לאנשים לפעול, ליצור, לעשות, לתרום, לקדם ולהתקדם לא על מנת לזכות בכבוד, אלא מתוך חיבור למעשה עצמו ורצון אמיתי לבצעו".

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine