“החוויה היתה נהדרת. נחשפתי לחברים טובים”

אביב אגדרוב, בן 23, מתכנת. נולד בטג’יקיסטן. עלה לארץ ב-1994. גר ברחובות. בוגר המסלול הצבאי של נתיב

זה קרה כשאביב אגדרוב היה בסוף כיתה ט’. הוא הסתובב עם אמו ואחיו הקטן, ונפרד מהם לרגע כדי להיכנס לחנות. כשיצא ראה אותם יורדים למעבר חציה ורכב ופוגע בהם ומטיל אותם על הכביש. “זה היה רכב גדול, מיני ואן GMC”, הוא משחזר. “הנהג המשיך לנסוע ואני באופן אינסטינקטיבי רצתי אחריו. השגתי אותו כשהוא עצר בצומת. הייתי מוכן לקרוע אותו, אבל כשפתחתי את הדלת של האוטו, ראיתי איש מבוהל. לידו ישבה אשתו ובמושב האחורי היו ארבעה ילדים. אז פשוט התחלתי לבכות”.

האם והאח אושפזו, נותחו בהצלחה והחלימו. למחרת התאונה אבא של אביב הלך לבית הכנסת כדי לברך ‘הגומל’, “ורציתי ללכת איתו”, מספר אביב, “ואז הוא הסביר לי שאני בעצם לא יהודי כי אמא שלי רוסייה. זאת הייתה הפתעה. עד אז לא ידעתי שאני לא נחשב יהודי. יחסית למשפחת עולים חילונית, הבית שלנו היה מסורתי למדי. עשינו קידוש בימי שישי, חגגנו חגים. חוץ מזה, דודה שלי התחתנה עם בחור ממשפחה בוכרית מסורתית מאוד, והיינו מבלים איתם הרבה”.

אביב נולד בטג’יקיסטן בשם ארתור. “הייתי בן שנה כשעלינו, וההורים שלי היו מאוד צעירים – אבא בן 20 ואמא בת 19. אבא רצה להתקבל שם לבית ספר לשוטרים, אבל אז ברית המועצות התפרקה ובטג’יקיסטן פרצה מלחמת אזרחים וכל התוכניות שלו הלכו לפח. הוא ואמא התלבטו לאן לעזוב, לארץ או לגרמניה. גם שם היתה לנו משפחה – בזמן השואה הם איכשהו הצליחו להסתיר את היהדות שלהם, וככה ניצלו. בסופו של דבר אבא החליט שנבוא לישראל. הוא חשב שפה יהיה לו יותר סיכוי עם המשטרה, וגם היה חשוב לו שזאת מדינת היהודים”.

כשהתברר לך שאתה לא יהודי, איך זה השפיע עליך?

“התחלתי להתעניין ביהדות עוד יותר ולשאול את אבא שלי כל מיני שאלות. זה הלך והתגבר כשהחופש נגמר וחזרתי ללימודים. בבית בספר שלמדתי בו, בכיתה י’ כל תלמיד קיבל חונך מכיתה י”ב. החונך שלי, רון, היה דתי, והתחברנו מאוד. הרבה פעמים הייתי אצלו בבית, גם בשבתות. אהבתי לדבר איתו, לשאול על החיים. בשנה הזאת התקרבתי לדת. גם אחרי שרון התגייס – הוא שירת בשייטת 13 – שמרנו על קשר, ולפני הגיוס שלי התחלתי להתעניין במסלול הצבאי שיאפשר לי להתגייר”.

כך גילית את קורס נתיב?

“כן, אבל אחרי הגיוס העניין של הגיור נדחה כל הזמן. הייתי בפיקוד העורף, עד שהעבירו אותי ליחידת מודיעין, והיה לי שירות אינטנסיבי ומעניין. שנתיים אחרי שהתגייסתי קרה אסון שגרם לי להתרחק מהדת – רון נהרג בתאונת דרכים”.

למה זה גרם לך להתרחק מהדת?

“כי זה היה בעיני נורא לא צודק. לא יכולתי להבין איך בן אדם כל כך טוב, שחי על פי תורה ומקיים מצוות, עוזב את העולם הזה בגיל כל כך צעיר. זה היה בלתי נתפס וגרם לי למשבר אמונה, שנמשך שנה. מי שעזר לי להתגבר על המשבר היה אחי הקטן. הוא היה אז רק בן 11, אבל הצליח למצוא את המילים הנכונות. הוא אמר: ‘אולי התפקיד שלך בעולם הזה הוא להמשיך בדרך של רון? אולי ככה תוכל להנציח אותו?’ פשוט מדהים איך ילד קטן הגיע להבנה עמוקה כל כך”.

אז התקרבת שוב לדת?

“כן. הרגשתי שבתפילות, באורח החיים שלי, אני מיישם את הכלים שרון נתן לי ושככה אני באמת מנציח אותו. אז גם הבנתי שאי אפשר לדחות שוב ושוב את עניין הגיור ויצאתי לקורס נתיב ומשם המשכתי לסמינרים. זאת הייתה חוויה נהדרת. היו לי מורים מדהימים, נחשפתי לחברים טובים. אני חושב שממש השתניתי בעקבות זה”.

באיזה אופן?
“אני חושב שהיום אני בן אדם טוב יותר. יותר סובלני, יותר ממוקד. היום אני קולט את העולם בפרופורציות נכונות יותר”.

איך ההורים מקבלים את השינוי?

“הם מאוד שמחים שמצאתי את הדרך שלי. אגב, אבא שלי הצליח במידה מסוימת להגשים את החלום שלו להיות במשטרה. אחרי שעלינו הוא התגייס למשמר הגבול ושירת שלוש שנים ביס”מ. אחר כך הוא עבד כשומר והיום הוא קצין ביטחון בחברה גדולה”.

ומה החלום המקצועי שלך?

“אני עובד עכשיו כמתכנת בחברת היי-טק, והחלום הוא לפתוח סטארט אפ משלי”.