“לבת הזוג שלי היה את אותו סיפור: אבא יהודי ואמא רוסייה. החלטנו לעבור גיור ביחד”

דניאל זטורנסקי, בן 39, מייסד וסמנכ”ל חברת PowToon. נולד בסנט פטרבורג. עלה לארץ ב-1979. גר בתל אביב. בוגר כיתת הכנה לגיור של נתיב

בסוף שנות השבעים, רוב היהודים שהורשו לעזוב את ברית המועצות בחרו להגר לצפון אמריקה – לשפע שהציעו ארצות הברית וקנדה. ההורים של דניאל זטורנסקי השתייכו למיעוט שהעדיף לעבור דווקא למדינה צעירה, עם כלכלה מתנדנדת וסכסוך מתמשך עם שכניה. דניאל היה בן שנתיים כשהמשפחה נחתה בישראל.

“אבא שלי יהודי ואמא שלי רוסייה”, הוא מספר, “והם רצו לחיות בארץ. לאבא היה קרובי משפחה שהגיעו לכאן בתחילת שנות העשרים: מינה בן צבי, שהיתה ממייסדות חיל הנשים והמפקדת הראשונה שלו, ובעלה אליהו, שהיה דיפלומט והשגריר הראשון של ישראל בפינלנד. ככה שיש סיפור משפחתי שקושר אותנו לישראל”.

והסיפור הזה עזר לכם להיקלט?

“אולי. בכל מקרה, אני לא זוכר שום קשיי קליטה. בבית הספר היסודי היו עוד כאלה שהתייחסו אליי בתור הילד מ’המשפחה הרוסית’,  אבל אחר כך השתלבתי לגמרי וגדלתי כילד ישראלי רגיל. אני מבין רוסית אבל מעדיף לדבר עברית. חלק ניכר מחיי בכלל דיברתי בעיקר אנגלית”.

למה?

“נסעתי ללמוד כלכלה באנגליה, באוניברסיטת ראסקין, ואחרי שסיימתי קיבלתי שם כמה הצעות עבודה. בחרתי אחת מהן והתחלתי לעבוד בלונדון. ביקרתי בארץ יחסית הרבה, אבל בשיגרה היומיומית, ישראל היתה חסרה לי. הרגשתי כאילו מהחיים שלי נעדר איזה מרכיב יהודי. למרות שקשה להגדיר את בית ההורים שלי כמסורתי, כשאתה גר בארץ, אתה מרגיש את הקשר ליהדות, לכן התחלתי ללכת לבית כנסת בלונדון והכרתי עוד ישראלים שהגיעו אליו. אחרי שנתיים חשבתי לחזור הביתה, אבל כשעזבתי את לונדון, זה לא היה לתל אביב”.

אלא לאן?

“להלסינקי. בלונדון התאהבתי בבחורה פינית, ואחרי שהתחתנו ועברנו לפינלנד. שם פגשתי, אגב, אנשים שהכירו את קרוב המשפחה שלי, הדיפלומט. נולד לנו בן, אבל בסופו של דבר זה לא הסתדר בינינו. במידה רבה בגלל שחסר לי גם שם אותו מרכיב יהודי, וזה למרות שהלכתי לבית חב”ד. אחרי שנתיים התגרשנו וחזרתי לארץ”.

כאן החיים שלך חזרו להיות הרמוניים?

“אפשר להגיד. התחזקתי בשמירת מצוות, ואחר כך הכרתי מישהי שעלתה כמוני מסנט פטרבורג,  רק לא בסוף שנות השבעים אלא בתחילת שנות התשעים. היה לה את אותו סיפור מבחינת ההורים: אבא יהודי ואמא רוסייה. החלטנו לעבור גיור ביחד”.

ועברתם אותו בהצלחה.

“כן, זאת היתה תקופה מאוד מעניינת וחשובה. מעניינת בגלל הלימודים, וחשובה בגלל ההשלמה של החיבור הרוחני ליהדות. היה לי ממש חשוב להקים בית יהודי אמיתי, וזה באמת קרה. אנחנו חיים בהרמוניה – אני, אשתי והבת שלנו. היא בת שנה ושמונה חודשים”.

אתה מצליח לשמור על ההרמוניה גם ביחסים עם ההורים שלך?

“כן, הם כבר התרגלו למצב ומחזיקים בשבילינו כלים נפרדים. אבא מקטר לפעמים, ודווקא אמא תומכת בנו לחלוטין. היא מאוד מתעניינת במיסטיקה היהודית”.

אז אתה לא מצטער שההורים שלך החליטו בסוף שנות השבעים להגיע דווקא לישראל?

“בוודאי שלא. בארץ מצאתי את מקומי והגשמתי את עצמי. זה קרה גם מבחינה מקצועית. לפני חמש שנים הקמתי חברה שהיא פלטפורמה ליצירת אנימציה, ואפשר לומר שזאת הצלחה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה יצירתית. ההחלטה של ההורים, שלא הייתה מקרית, הוכיחה את עצמה כנכונה”.