“לכל אחד מהתלמידים יש רגישות מיוחדת. אני חייבת להיות קשובה לכולם”

אסתר רייזר, בת 42. נולדה בקירגיזיה. עלתה לארץ ב-1990. גרה בטלמון. מורה בכיתות הכנה לגיור של נתיב

אסתר רייזר מלמדת כבר כמעט 20 שנה בקורס הכנה לגיור. “אני מרגישה שאני עוזרת לאנשים לחזור הביתה”, היא מסבירה. “כך אני מדמיינת את זה. עם ישראל חוזר מהגלות לא רק במובן פיזי, אלא גם במובן הרוחני. הוא חוזר לשורשים שלו. לא לפולקלור, לא לפריילעכס ולא לגפילטע פיש, אלא למקורות האמיתיים”.

איך קרתה החזרה הזאת אצלך?

“נולדתי בברית המועצות, בקירגיזיה. סבא וסבתא שלי התגלגלו עד לשם בזמן מלחמת העולם השנייה. הייתה לי משפחה סובייטית רגילה, אמא ואבא מהנדסים. אמנם הם חינכו אותי להתגאות ביהדות שלנו, אבל לא שמרו על המסורת הדתית בבית. העולם הזה התגלה לי רק אחרי העלייה”.

מתי עלית?

ב-1990, הייתי בת 16. התחלתי ללמוד בפנימייה מקווה ישראל, ובדיעבד התמזל מזלי, כי רשמו אותי לכיתה דתית. כל המורים שלנו היו דתיים. וכל התלמידים היו בני נוער חילוניים. המורים לא הפעילו עלינו שום לחץ, אבל לאט-לאט נחשף בפני עולם אחר, שהרגשתי שהוא שלי. מהר מאוד התחלתי לשמור מצוות ולנהל אורח חיים דתי. הכרתי חברים חדשים, ביניהם את בעלי, עמנואל רייזר. עמנואל התחיל לשמור מצוות עוד כשהיה סירובניק בברית המועצות”.

איך ההורים שלך הגיבו לחזרה בתשובה?

“ברור שזה לא היה קל, אבל הם כיבדו את הבחירה שלי. סבא וסבא רבא שלי היו אנשים דתיים, חב”דניקים. סבא שלי אפילו הכיר באופן אישי את הרבי מלובאביץ’. בסופו של דבר, החזרה בתשובה לא השפיעה על היחסים שלי עם ההורים, ועדיין יש לי הרבה חברים חילוניים. עצם העובדה שאני דתייה לא מפריע לחברות שלנו”.

התחלת ללמד קורסים בתחילת שנות העשרים שלך ואת עושה את זה עד היום. מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

“אני חושבת שיש לה ערך וחשיבות רבים. לפני 25 שנה גיור היה סוגייה שרלוונטית לאנשים בודדים. היום זאת סוגייה לאומית. הפתרון שלה חשוב לכל המדינה. השיעורים שלי הם לא הרצאות באוניברסיטה. לכל אחד מהתלמידים שלי יש רגישות מיוחדת, בעיה משלו, ואני חייבת להיות קשובה לכולם. המטרה הסופית היא שהם לא סתם יעברו את המבחן, אלא יקבלו ידע חדש ויעברו אבולוציה רוחנית”.

מנסיונך, מה הסיבה העיקרית שבגללה תלמידים מגיעים לקורס?

“לכל אחד סיבה משלו. למשל אדם ששמו שפירא, שבברית המועצות נחשב ליהודי, והיה נתקל באנטישמיות וכו’, פתאום התברר לו בארץ שמבחינת המדינה הוא לא יהודי”.

זה באמת מקומם.

“במקרים כאלה אני תמיד אומרת, היו זמנים כאלה. אין טעם להיעלב מההיסטוריה. עכשיו אפשר לעבור גיור ולסגור את המעגל. פעם למדה בקורס שלנו משפחה שלמה. סבתא שלהם ברחה מהנאצים, וכל המסמכים שלה הלכו לאיבוד. בישראל בני המשפחה נחשבו לא יהודים, והם מאוד נעלבו מזה שהם – יהודים מבחינתם – צריכים לעבור גיור. אבל בסוף הקורס הם אמרו לנו: ‘תודה רבה! למדנו המון. עכשיו אנחנו יודעים מי אנחנו באמת'”.

מעז יצא מתוק.

“אני חושבת שצריך להעביר קורס על המסורת היהודית בכל אולפן לעולים חדשים. זה כל כך חשוב! אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי בכותל המערבי. הרי שנים רבות רצו שנתבולל, סיפרו לנו שכל מה שקשור ליהדות זה שטויות, אמנות טפלות. רצו לגזול מאיתנו משהו מאוד חשוב. ליד הכותל מיד הרגשתי שזה אמיתי. שזה שלי”.