“ליווי של מתגייר זה לא עוד צלחת על השולחן. זו ממש התקשרות נפשית”

משפחת גלזנר – ענת, חגי, אסף, שחר, דרור ונעם. גרה בנתניה. משפחה מלווה של תלמידים בכיתות ההכנה לגיור של נתיב

ענת וחגי גלזנר ביחד כבר יותר מ-30 שנה. הם הכירו בגיל 15, כשהדריכו באותו שבט בבני עקיבא, ומאז לא נפרדו. יש להם ארבעה בנים, “וכל אחד מהם בעולם שלו”, אומרת ענת. “אחד סטודנט באוניברסיטה, שני איש קבע בצבא, שלישי תלמיד ישיבה גבוהה והרביעי תלמיד ישיבה תיכונית. כל אחד גדל אקזמפלר, משהו מיוחד. כשכולנו מתאספים סביב שולחן שבת, אף פעם לא משעמם. הבנים כבר גדולים ולכל אחד יש דעה משלו”.

ענת, רואת חשבון בהכשרתה, עובדת ברשות המסים, חגי הוא סמנכ”ל פיתוח בתדיראן תקשורת. כשהילדים היו קטנים הם נעזרו במטפלת, שאיתה הם בקשר עד היום. “ככה אנחנו”, מסבירה ענת, “לוקחים את החיים ברצינות. שומרים על קשר עם אנשים”. למעשה, זו גם הסיבה שבגללה הפכו למשפחה מלווה בנתיב.

“לפני שלוש שנים הייתה לי ספרית, עולה ממולדובה נוצרייה שנשואה ליהודי”, מספרת ענת. “הבת שלה, ילדה מקסימה בשם אלכס, למדה בבית ספר בנתניה. בגיל 12, כשכל הבנות בכיתה שלה חגגו בת מצווה, התעוררה אצלה הסקרנות לגבי היהדות שלה. היא היתה מדליקה נרות שבת ושואלת על גיור, ואמא שלה היתה אומרת: כשתהיי בת 18, תוכלי להתגייר. אחרי שאלכס התגייסה, היא יצאה לקורס הצבאי של נתיב, ואנחנו הפכנו למשפחה המלווה שלה”.

היה לכם קל להתנהל בתפקיד החדש?

“לא הייתה לנו שום בעיה. מעניין שבהתחלה אלכס חשבה שאנחנו לא יכולים להיות משפחה מלווה שלה ‘כי אנחנו לא מספיק דתיים’. היא חשבה שדתיים אמיתיים זה רק חרדים ממאה שערים, ולי, למשל, אין כיסוי ראש. היא לא ידעה מה זה ‘כיפות סרוגות’, דתיים לאומיים, שגם הם דתיים לכל דבר. שנינו, אני ובעלי, באים ממשפחות כאלה, מהפועל המזרחי”.

היא שמחה כשהתברר שאתם יכולים ללוות אותה בתהליך?

“כמובן. נוצר בינינו קשר חם מאוד. אירחנו אותה המון. באותה תקופה היה לה כבר חבר, בחור ישראלי. הם היו מגיעים אלינו ביחד בשבתות. החבר בא ממשפחה חילונית, ובעקבות כל התהליך הוא התחיל להניח תפילין, ללכת לבית כנסת. אלכס עברה בית דין בהצלחה. עלינו איתה לבית הדין בירושלים. כשהרב שאל אותה למה היא רוצה להיות יהודייה, היא ענתה: אני רוצה שתהיה לי משפחה כמו המשפחה המלווה שלי. ככה אני רוצה לגדל את הילדים שלי, ככה אני רוצה שייראה שולחן השבת. זה היה מאוד מרגש.

“היום קוראים לה אליה. אנחנו בקשר רציף איתה. חגגנו ביחד ראש השנה, סוכות, הדלקנו נרות בחנוכה. לא רק הילדים, גם המשפחה המורחבת שלנו מכירה אותה ואת בן זוגה. הם ממש הפכו לחלק מאתנו. בקרוב הם מתחתנים”.

ממשפחה מלווה הפכתם למשפחה מאמצת?

“לא בדיוק. לאליה יש את ההורים שלה, שתמכו בה במאה אחוז בגיור, ואנחנו לא מחליפים אותם. אבל אנחנו באופי שלנו ממשיכים לשמור על קשר גם אחרי שכביכול הושגה המטרה והליך הגיור הושלם. מהסיבה הזאת אנחנו לא מרבים ללוות אנשים בתהליך. זה לא עוד צלחת על השולחן, זה הרבה יותר מזה. זו ממש התקשרות נפשית”.

עד כה ליוו הגלזנרים שני מתגיירים. “אחרי שאליה עברה בית דין”, מספרת ענת, “התקשרו אלינו והציעו לנו לקחת עוד תלמיד של נתיב, שחיפש דחוף משפחה מלווה, אחרי שזה לא הסתדר עם המשפחה המלווה הקודמת שלו. זה היה בדיוק לפני חג השבועות. שאלתי את בעלי האם אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו עוד מתגייר, והוא אמר שאם מתקשרים לפני שבועות אי אפשר להגיד לא. בגלל הסיפור של רות המואבייה כמובן”.

אז לא אמרתם לא.

“אכן. לא עברו שלושה ימים וכבר הזמנו את הבחור הזה לחג. הוא הגיע אלינו והתברר שהוא יודע המון דברים. טיפוס מאוד צבעוני, הילדים מאוד התלהבו ממנו. אחר כך הכרנו גם את בת הזוג היהודייה שלו. היא פשוט מקסימה, בחורה מאוד חמה. נוצר בינינו קשר טוב וחזק. יש לנו אפילו קבוצת ווטסאפ משותפת מאוד פעילה”.

גם התהליך שלו עבר חלק?

“לא ממש. למעשה היה מאוד-מאוד קשה. חששנו שהוא לא יעבור את בית הדין. נסענו ביחד איתו לבית הדין בחיפה. לפני שהוא התחיל את תהליך הגיור היו לו חיים סוערים – גם בילדות, גם בגיל בוגר – וזה הטריד את הדיינים. הם לא כל כך בטחו בו וניסו לבחון אותו ממש לעומק. הם רצו להיות משוכנעים שהוא אמיתי ברצון שלו להתגייר”.

בסוף הוא עבר?

כן, עבר על תנאי. הדיינים פסקו שאנחנו צריכים ללוות אותו עוד חצי שנה, אבל אנחנו ממילא שמרנו על קשר הדוק, כך שזה לא היווה קושי. בסופו של דבר הגיור שלו הושלם והתרגשנו להיות בחתונה שלו ושל בת זוגו. זוג חברים מהקהילה שלנו, שהתרגש מהסיפור, ערך להם בביתו סעודת ‘שבע ברכות’, כפי שאנו נוהגים לערוך לכל בן או בת שנישאים בקהילה”.

היית ממליצה למשפחות אחרות להפוך למשפחות מלוות?

“בהחלט כן. כל אדם הוא עולם בפני עצמו. הידיעה שעזרנו לשני מתגיירים לחזור לחיק העם היהודי נותנת סיפוק רב . כל מי שיכול להירתם למשימה החשובה הזאת – יבורך”.