בין הקירות

בית

בית יהודי אמור להיות מרכז עולמו של האדם, המקום הבטוח והשלם ביותר, מעין מקדש זעיר. לכן טבעי כי מצוות רבות נסובות סביב הבית: מצוות שבין אדם לחברו, יחסים שבין הורים לילדים, יחסים שבין איש ואשתו, הכנסת אורחים, מזוזה ועוד.

“קודם אנו מעצבים את הבתים שלנו ואחר כך הם מעצבים אותנו”, מצטט יעקב פרויליך את ווינסטון צ’רצ’יל. “ליתר דיוק, התנהגותנו בתוך הבית מעצבת אותנו ואת כל בני הבית. בית שבו יש בני אדם שחיים על פי ערכים ומידות כאהבה, שמחה, אמת ואמונה, ישרה את אותם דברים על כל אדם הנמצא בו. בית קטן וצנוע יכול להיות בית מצוין כל עוד שהגרים בו שמחים ומאושרים.

“כשהייתי בחור ישיבה”, נזכר פרויליך, שמלמד בכיתות ההכנה לגיור של נתיב, “התארחתי בבית של שותפי לחדר. משפחתו הגדולה התגוררה בדירה צנועה בבניין ישן בפריפריה. בשבתות הרגשתי את ירידת השכינה (נוכחות אלוקים) לבית הצנוע הזה שלמרות העוני, כולם בו התנהגו כבני מלכים: שרו ושוחחו, כל כלי היה נקי ומסודר, ולכל מי ששהה בו רוגע ושמחה. כמו שנאמר במסכת אבות דרבי נתן, ‘כל אחד ואחד מלך בתוך ביתו'”.