“לפני כמה שנים התחלתי לחשוב על גיור. לא ידעתי שאפשר לעשות את זה בצבא”

(צילום: אדוארד קפרוב)

סמיון פשקן, בן 18. נולד במוסקבה. גדל במולדובה. עלה לארץ ב-2011. גר באופקים. חניך הקורס הבסיסי של נתיב-תחילת שירות

סמיון פשקן מעולם לא הכיר את אביו הביולוגי. הוא נולד במוסקבה וכשהיה בן שנה אמא שלו חזרה איתו למולודובה, לבית הוריה. “היתה לי ילדות נפלאה”, הוא מספר. ” בנדרי, העיר שגרנו בה, היא על נהר הדניסטר. טיילתי הרבה, שיחקתי כדורגל עם חברים”.

מכל זה הוא נפרד כשהיה בן 12. אמו פגשה אז את מי שיהיה במהרה אביו החורג, יהודי שעלה לישראל בשנות התשעים והגיע לבקר את משפחתו במולדובה. לאחר החתונה סמיון ואמו עברו איתו לישראל. “מצד אחד היה לי מעניין לעבור למקום חדש. מצד שני היה לי מאוד חבל להיפרד מהחברים ומהעיר שלי”. הם הגיעו לארץ, לאופקים, באוגוסט 2011, “ואחרי חודש כבר התחלתי ללמוד”.

ידעת קצת עברית?

“ממש לא. היה לי מאוד קשה. גם מבחינת הלימודים וגם מבחינה חברתית. הילדים צחקו עלי כי לא הבנתי מה קורה. לפעמים הם דיברו עלי ממש לידי ולא הייתי מבין מה הם אומרים. רבתי הרבה, הייתי בוכה לאמא שלי שאני רוצה לחזור הביתה. היו מקרים שהסתבכתי בגלל הריבים האלה, הלכתי מכות כדי שיפסיקו לצחוק עלי”.

איך זה נפתר?

“בסופו של דבר קלטתי עברית די מהר. בסוף השנה כבר דיברתי עברית חופשי. אז מצאתי חברים, והם עזרו לי עם השפה ועם דברים אחרים, והכל הסתדר. בשנה השנייה שלי בארץ כבר הרגשתי פה כמו בבית ואני מחשיב את עצמי כישראלי לגמרי. אופקים היא עיר קטנה, וכולם מכירים בה את כולם. גם אני. אני אוהב את מקום הזה”.

הסתדרת גם עם הלימודים?

“כן, אבל פחות. דיברתי חופשי, אבל עדיין היה לי קשה לקלוט את החומר ולקרוא בעברית בכמויות. אני גם עושה המון שגיאות כתיב. בכיתה י”ב עשיתי בגרות רק באנגלית ובמתמטיקה. אני מתכוון להשלים בגרויות אחרי הצבא”.

יש פה עם מי לדבר, גם עם המפקדים וגם עם חניכים אחרים. סמיון פשקן (צילום: אדוארד קפרוב)

איך הגעת לנתיב-תחילת שירות?

“לפני כמה שנים התחלתי לחשוב על גיור. האבא החורג שלי מאד מכבד את המסורת. היינו צמים ביחד ביום כיפור, ואנחנו גם חוגגים בבית את כל החגים, אוכלים מצות בפסח, מדליקים נרות בחנוכה. לא ידעתי שאפשר לעבור גיור בצבא, וחשבתי שאעשה את זה אחר כך. ואז חבר סיפר לי שהוא עשה את זה בצבא. ממנו ידעתי את כל הפרטים על נתיב. כשהתגייסתי מיד ביקשתי שירשו לי לצאת לקורס”.

ואיך בקורס?

“מאוד מעניין. לא למדתי כל כך בבית ספר תנ”ך והיסטוריה, וכאן למדתי המון דברים חדשים. גם ממש נהניתי מהשבת שסגרנו פה. זאת היתה אווירה מיוחדת, כל כך כיפית. אף פעם לא חוויתי דבר כזה. נסענו לטיול בתל מגידו וראינו שם גם שרידים של עיר מימי המלך שלמה. ולפני כמה ימים נסענו להתנדב ב’פתחון לב’ בכרמיאל, ארזנו שם בגדים לנזקקים. זאת היתה התרומה שלנו לחברה. ההרגשה היתה ממש טובה”.

יש לך כאן חברים?

“כן, פגשתי בקורס חבר’ה טובים. יש פה עם מי לדבר, גם עם המפקדים, גם עם חניכים אחרים. אנחנו בכלל צוות מגובש, כולם מחליפים חוויות עם כולם. אני ממש רוצה להמשיך לסמינרים ולהשלים את התהליך”.

איפה אתה רוצה לשרת?

“ביקשתי שישבצו אותי בגולני. אני מאוד מקווה שאחרי הקורס אגיע לשם”.

 

כתבות קשורות


להמשך התהליך ולקבלת מידע נוסף אנא מלאו את פרטיכם ואנו נשמח לחזור אליכם

התכנית מיועדת לאזרחי ישראל ותושבי קבע
NATIV Magazine
NATIV Magazine
NATIV Magazine