“תחושת השייכות שלי התחזקה. זה עוזר לי בחיי היומיום”

ויקי רוטקל, בת 21, חיילת משוחררת. נולדה בבודפשט, הונגריה. עלתה לארץ ב-2006. גרה באזור. בוגרת המסלול הצבאי של נתיב

תאילנד או דרום אמריקה? זו ההתלבטות העיקרית של ויקי רוטקל מרגע שהשתחררה מהצבא בינואר האחרון. “אני רוצה לעשות טיול”, היא אומרת, “אבל שלא יהיה ארוך מדי. חודשיים-שלושה”.

נסיעות לחו”ל הן דבר שויקי רגילה אליו. היא נולדה בבודפשט לאבא יהודי ואמא הונגרייה. ההורים נפרדו כשהיתה בת חמש, ומאז כל חופש גדול בילתה אצל אביה – שעבר לישראל. היא למדה בבודפשט בבית ספר יהודי דתי, שם התפללה בבוקר, השתתפה בשיעורי תורה וחגגה חגים. “הבית שלנו תמיד היה הרבה יותר יהודי מאשר הונגרי”, היא מסבירה, “ולאבא היתה בו נוכחות גם אחרי הגירושים. הוא מאוד השפיע על אמא – הם היו ביחד מגיל 16”.

בגיל 11 עברה ויקי לגור אצל אבא שלה בישראל. מאז היא מבקרת בבודפשט מתי שהיא יכולה. “בבית הספר אפילו נתנו לי ימי חופש נוספים כדי שאוכל לבלות יותר זמן עם אמא. בהתחלה מאוד התגעגעתי אליה ולמשפחה שלי בהונגריה, ובכלל לסביבה שמדברים בה הונגרית. אחר כך התרגלתי, מצאתי לי חברים חדשים והחלטתי להישאר”.

חוץ מהגעגועים, הקליטה שלך בארץ עברה חלק?

“לא כל כך. כשעליתי כבר הכרתי את הארץ מהביקורים הקודמים והתלהבתי מהמחשבה שאני חיה עכשיו קרוב יותר לים, אבל אזור היא עיר קטנה, ובבית הספר לא היו ערוכים לקליטת תלמידים עולים. לא ידעתי עברית כמו שצריך ולא קיבלתי מספיק עזרה. הייתי קצת אבודה. בכיתה ט’ עברתי לפנימייה, וגם שם לא היה קל, אבל הצלחתי ללמוד עברית ולהשתלב בתוכנית הלימודים, ובסופו של דבר קיבלתי בגרות. בפנימייה למדתי גם להיות עצמאית. ביקרתי בבית רק פעם בשבועיים, שבת כן, שבת לא. גם בבית וגם בפנימייה תמיד עשינו קבלת שבת. המסורת היתה חשובה לי”.

מתי התברר לך שאת לא יהודייה לפי ההלכה?

“כשהייתי בת 14 או 15. זו היתה הפתעה, אבל לא הלם. אבא עשה לי שיחה והסביר לי הכל, ואני הבנתי שזה המצב ואלה החוקים, אבל עדיין הרגשתי שאני יהודייה. אבא גם אמר שאני יכולה להתגייר, וזה תלוי בהחלטה שלי”.

שמעת על קורס נתיב לפני שהתגייסת?

“כן, ידעתי שקיימת אופציה לעבור גיור בצבא וחשבתי שזאת הזדמנות טובה לסגור את המעגל. החוויה היתה חיובית מאוד. הרגשתי טוב לאורך כל הקורס והסמינרים, ואחרי שסיימתי את התהליך התברר שיש לזה ערך מוסף מעבר לעצם העובדה שהתגיירתי”.

איך זה בא לידי ביטוי?

“שירתתי כמ”כית, ואחרי נתיב היה לי הרבה יותר קל לתקשר עם החיילים הדתיים. הבנתי אותם הרבה יותר טוב. וגם היום כשאני מגיעה לבית כנסת ,אני מיד קולטת מה קורה ובאיזה עמוד צריך לפתוח את הסידור. בכלל, תחושת השייכות שלי התחזקה וזה עוזר לי בחיי היומיום”.

אבא שמח שהתגיירת?

“כן, כל המשפחה בארץ שמחה. זה באמת אירוע משמעותי. לא רק בגלל התעודה שקיבלתי, אלא בגלל השלמת התהליך הפנימי. בזכות הלימודים בבית הספר היהודי בבודפשט, היה לי יותר קל מאשר להרבה חיילים אחרים שעברו איתי את התהליך בנתיב. אני מדברת בעיקר על הלימודים בסמינרים. אחרי הקורס הבסיסי, לא כולם מבינים מה בדיוק יהיה בהמשך. לי היה ברור לאן אני רוצה להגיע, ולמרות שידעתי הרבה על המסורת, היה לי לאן להתקדם”.

מה התוכניות שלך לעתיד?

“אחרי הטיול, אני רוצה לעבוד. אני עוד לא ממש יודעת מה אעשה אחר כך, איפה אלמד, אבל אני רואה את עצמי עובדת בתחום החינוך”.