בוסתן ספרדי

כששמואל קורמבליט (47) עלה לתורה בגיל 13, הוא לא ידע מילה בעברית. “גרתי בשכונת פטרנן בבואנוס איירס”, הוא מספר. “היה לי ברור שאני יהודי אבל הקשר היחיד ליהדות בבית הורי היה המפגשים המשפחתיים שהתקיימו בראש השנה ובפסח. לא היינו עורכים סדר פסח, רק נפגשים. כשעלינו לתורה בגיל 13 לא ידענו לקרוא ולדבר עברית, אז כתבו לנו במכונת כתיבה תעתיק בספרדית של מה שהיינו אמורים לקרוא וכך בעצם העמדנו פנים שאנחנו קוראים עברית מהספר, בפועל אלו היו פתקים כתובים שיצאו ממכונת כתיבה”.

כשהיה בן 14, אחרי שהיה פעיל נמרץ ונלהב בתנועת הנוער בית”ר ולמד לקרוא ולכתוב בעברית בתוכנית שהופעלה בבית הספר בו למד, החליט שמואל לעלות לישראל. “המדריכים בתנועה שהיו מבוגרים ממני במספר שנים מועטות, התחילו לעלות לישראל. מאוד רציתי לעשות את הצעד בעצמי. המחשבה המקורית שלי הייתה לעלות לישראל אחרי שאסיים את התיכון, אבל אז גם ההורים שלי נדבקו ברעיון. הם רצו לעלות כשאהיה באמצע כתה י”ב אבל הבנתי שזה ייצור לי בעיה כיוון שאז לא אסיים את התיכון. לכן, בחופשת הקיץ בין כתה י”א לי”ב ניגשתי לסוכנות, הסדרתי את כל העניינים ועליתי לישראל בלי ההורים שלי. העובדה שידעתי לקרוא, לדבר ולכתוב עברית שיחקה מאוד לטובתי וארבעה ימים אחרי שעליתי כבר שובצתי לכיתת עולים, ששם כל הלימודים הם בעברית. אני הייתי הספרדי היחיד בכיתה. כל היתר היו עולים מפרס או מאתיופיה. אחד החברים הטובים ביותר שלי עד היום הוא אליצור, שעלה מאתיופיה והיה יושב איתי לילות שלמים כדי שאצליח להדביק את החומר בביולוגיה ומקצועות אחרים שהייתי בהם פחות טוב מאחרים”.

אחרי שלושה חודשים וחצי לבד בישראל, הוריו עלו אף הם. “הם הגיעו לבית הספר שבו למדתי ואחרי כמה ימים עברו לדירה שלהם בכרמיאל, שם הם גרים עד היום. שמחתי מאוד שהם עלו ארצה, והביאו איתם גם את האחים שלי. כיום אין לנו משפחה בבואנוס איירס. יש לי עדיין כמה חברים מימי בית הספר, שאיתם אני שומר על קשר”.

תכירו את המוזיקאי שמחה דוחוב, הידוע בכינויו “המשיח האחרון”

“אני רואה חשיבות עצומה בלשמור על הקשר עם יהודים מכל העולם”, מספר שמואל. “כבר יותר מ22 שנה שאני חבר בעמותת ‘משואה‘ ומארגן פעילויות שונות לצעירים שמגיעים מארצות אמריקה הלטינית. בין היתר אני מארגן השתלמויות למורים, הרצאות על חגים, על החברה בישראל וסיורים בארץ. חלק מהצעירים שמגיעים לישראל ללא ההורים נשארים שנים בודדות ואחרים עולים. חשוב לי ללוות אותם בכל הצמתים האלו, ולטעת בהם את הידיעה שיש קשר ממשי בינינו לבינם. יש בצעירים הדרום אמריקאים מעין התלהבות מדבקת כזו, הם סקרנים לבוא ולחוות את ישראל מקרוב, מאמינים ביכולת שלהם להביא שינוי. אלו דברים שאצל חלק מהישראלים הלכו לאיבוד לאורך השנים ואני חושב שאנחנו צריכים ויכולים ללמוד את זה מחדש. ההתלהבות הזו הופכת את חבלי הקליטה לקלים יותר ועם ההכוונה הנכונה הם מצליחים להפוך לחלק מהחברה בארץ בלי בעיה”.

אחד הפרויקטים ששמואל גאה בהם במיוחד קשור ללימודי התנ”ך. “בשנים האחרונות יצרנו מפה של ארץ ישראל, שבה אפשר לראות את המקומות עליהם מסופר בתנ”ך ואיך הם נראים היום. המפה הזו היא חלק מאתר התנ”ך הגדול ביותר לדוברי ספרדית. המטרה שלנו הייתה לקרב את דוברי הספרדית, לאפשר להם להיחשף לתוכן, לסיפורים ולמקומות בישראל דרך המקורות היהודיים. לצורך הקמת האתר נפגשתי עם מנהלי קהילות בכל רחבי אמריקה הלטינית, עם מנהלי בתי ספר יהודיים, עשינו התאמות לפי הדרישות שלהם. חשוב מאוד שאת ההנגשה לסיפורי התנ”ך נעשה גם עבור הצעירים בישראל. כיום ברחבי דרום אמריקה מבינים את החשיבות והחיבור שיש לתנ”ך גם לחיי היום יום שלנו, לדעתי אצל הצעירים הישראליים החיבור הזה הלך לאיבוד וצריך להחיות אותו מחדש”.

שנת 2010 היוותה נקודת שיא בפעילותו. במשך חודשיים הגיעו לישראל כ-60 בני נוער מכל רחבי אמריקה הלטינית בשלוש משלחות שארגן. “חלק מהם הגיעו לישראל כדי לראות איך המקצועות בהם הם עוסקים נראים בישראל, אחרים הגיעו במסגרת בני עקיבא וקבוצה נוספת הגיעה במסגרת עידוד מנהיגות ציונית בקהילות דרום אמריקה. מניסיוני, צעירים שמגיעים עם ידע בסיסי בעברית ולומדים בארץ מקצוע, יכולים להשתלב כאן בצורה נפלאה, ולהוות בסיס לקשר הדדי”.